אז למה לא השתנה דבר מאז הוחלפו הנשיאים בארה"ב ?

ישראל וארה"ב לא דומות זו לזו כזיקית לנופה

ניסיון להבין ולהסביר מדוע לא השתנה דבר מאז החלפת הנשיאים בארה"ב

רבים תלו תקוות בשינוי (מהפך?) ההנהגה בארה"ב.

ובכן נשיא ארה"ב הנבחר, מר דונלד טראמפ, נתמנה בפועל בתאריך ה-20 בינואר 25.

והנה חלפו להם כבר כארבעה חודשים ולא רואים את השינוי המיוחל. אחרי שנה וחצי של לחימה בעזה, עדיין לא הושגה שליטה מלאה במקום, ובעיקר לא פורק ארגון המרצחים המתנהג כבשטחו הפרטי באזור הדרום-מערבי של ארצנו הקדושה. עדיין יש אוכלוסייה עוינת, ועדיין יש לאוכלוסייה העוינת מזון, מים, חשמל. כל בר-דעת מבין ויודע שעל מנת לשחרר את החטופים, יש להשיג שליטה מלאה בכל השטח ולהגיע עדיהם, עד כל אחד ואחד. לא צריך להיות רב גדול או רב אלוף כדי להבין זאת. וברור שהשב"כ יכול היה לקחת חלק מאוד משמעותי במשימה, אלמלא הישארותו של העומד בראשו, על אף פתיחתו למרצחים את שערי היישובים (ומבחינתו גם עד באר-שבע, קריית גת ואשקלון ועד בכלל), ועל אף עצם החשד כי הוא בנאמנות להשקפתו מונע את איתורם של החטופים. ואל לנו להיכנס כבמסע סלחנות למכמני ההפרעות האישיות של האיש. קונצפציה? משיחיות שמאלנית עם הבנה לקויה של : "וגר זאב עם כבש"? שיתוף פעולה בזדון מבפנים ומלכתחילה עם האויב המבקש להשמידנו, ד' יצילנו? (אגב גם כשמפרקים מאחז יהודי זה בעליל מעשה מלחמה לטובת האויב). וכבר שכחנו שלא מדובר רק במר בר, אלא בשורת אנשים שכבר ירדו או הורדו ממעלת תפקידם ללא כל העמדה לדין.

אז שני היבטים בדבר התערבות הידיד מאמריקה

א התערבות המתבססת על המצב על פני השטח

כשעדיין השיח הציבורי אצלנו מנוהל על ידי המחזיקים בתפיסה התבוסתנית-גלותית של שלום השווא, המהולה בחנופה, בחיפוש אחר משא ומתן עם האויב ובנטייה להיכנע בפניו כדי שירחם עלינו ויבין שכדאי לו. לא השתנה דבר מדיניותי-תפיסתי מאז פוגרומי ה-7 באוקטובר (ושלא יסבירו בסיבובי אגודל באוויר שלא נכון לראות בזה פוגרום ; הם קיבלו חצי יום של פוגרום, מבחינת "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם"). עדיין הדיונים והדעות חייבים להתמקד בשיחות עם האויב, בויתורים, בפשרות, כי חייבים להגיע לשלום איתם, ורק מותר להתווכח על כמה צריך לוותר להם כרגיל מאז פרס/רבין. השיח הוא בהנחת יסוד השוללת מישראל כל זכות בחבל ארצו ובשחרורו והקובעת כי אין לפרק את הרשות השואפת בגלוי להשלים עד תום את הפתיח של ה-7 באוקטובר. היה הגיוני וראוי שמוקד השיח הציבורי יועתק לנושא סילוק האויב על אוכלוסיותיו, מגמה מחויבת המציאות (למניעת עוד שביעיים באוקטובר), כמובן תוך כדי התגברות על קביעת ה-"אין ברירה" היקרה לפרס או לקדר. ומשום שאין הדבר כן, כל משקיף חיצוני לא עוין מסיק : "אתם רוצים שהם יישארו בארצכם? שארגון המרצחים יישאר? אז הבה נמצא דרך פחות כואבת".  

ולכן כאשר נשיא ארה"ב מתערב וגם פונה למדינות ערב, חשיבתו מתחשבת בשיח הציבורי כאן ועוקבת אחר הנעשה כאן בפנים, והיא מתפתחת ותופסת כיוון בהתאם. "השיטה שלכם היא שחרור מרצחים בסדר גודל של מאות או אלפים תמורת כל חטוף? ניחא. כאיש עסקים אעזור לכם לקבל מחיר טוב. המחיר אכן טוב יותר מאשר בעסקת שליט". יש מושג חשיבתי בשם "חלון אוברטון", המתייחס לכפיית דירוג וויכוחים. יש הידברויות מותרות, הממוקדות במרכז סולם הנושאים אליהם נפתח "החלון", ויש הידברויות מוקצות מחמת מיאוס, הנמצאות בשולי הסולם. ואוי לו למי שיעיז לפתוח את הדיון בהם. ואלה שהמיטו עלינו את האסון הלאומי הכבד ממשיכים לשלוט ב-"חלון", בפתיחתו או בנעילתו, למניעת פתיחת דף חדש שלעומתו ייתכנות שביעיים באוקטובר תצטרף לזיכרונות האפלים של תולדותינו.

למה הדבר דומה? אם אדם יתנהג כמשוגע, גורם חיצוני בחמלתו יעזור לו למצוא בית משוגעים עם תנאים טובים. באירופה הולכת ומתרחבת מגמת המתת החסד לבני אדם, כולל לאנשים בריאים אשר מועקתם כמי שחי בעולם הזה בכפייה מובנת ומתקבלת בסובלנות, עד כדי כך שקיים כעת בצרפת מהלך חוקתי לעידוד השאיפה להתאבדות מרצון ולביצועה. לא סביר כ"כ שיענו למי שמתנהג כשוטה שהוא להיפך אדם נבון שרק צריך להפעיל את השכל שלו.

ב הסבר יסודי את סיבת חושבנו כי בחירת טראמפ הייתה אמורה לשנות את המציאות

ההיבט השני כרוך בהתייחסנו למר נתניהו ובתמונה שאנחנו מייצרים אודותיו בתודעתנו. יש לו חלק בעיצוב תודעתנו, (בהימנעותנו לומר הנדוס). וכבר הוזכר שהוא תמיד זוכה לסלחנות ולהבנה מצדנו. הוא ימני נקודה. אבל אנחנו מבינים את עוצמות הלחצים המוחצות את עורפו כעול הגלות. כל מכה שהוא מנחיל לנו אינה באשמתו, ומקבלים את הדין בתחושת מה של הקלה כי הוא נוהג באחריות שבלעדיה היה גורלנו מר פי כמה. הוא כמונו בעד שליטתנו במרחבי ארצנו, הוא לא רוצה שאויבינו ימשיכו להחזיק בה. ואם הוא המשיך את הסכמי אוסלו למרות שהוא ידע טוב מאוד מה זה חברון (ראה ערך השמעת ההקלטה אז בערוץ 7), זה בגלל הלחץ של קלינטון. הוא פתח בכהונתו השנייה בהקפאת הבנייה, למרות שהוא בעד בנייה, אבל אין זה כי אם בגלל אובמה. הוא הצביע בעד ההתנתקות למרות התנגדותו בגלל שרון, ושחרר 1027 מרצחים בעסקת שליט בגלל ברק. על השאלה הנשאלת :  "הכיצד ייתכן שכשעורכים ניסוי כושל המוביל לתוצאה שנהיית לנתון קבוע, וחוזרים על הניסוי אין-ספור פעמים ומקבלים את התוצאה שוב, ועדיין חושבים שבפעם הבאה תצא תוצאה הפוכה שתכחיש את הנתון המדעי?"

הנה, ב-8 באוקטובר אמר נתניהו שאין כאן עוד מבצע אלא מלחמה, ולא עוד סבב אלא שהפעם יוצאים לחסל את החמאס. וכשזה לא בדיוק התקיים כאמור, שוב תלו בעוינות, והפעם של בידן ומחנהו הפוליטי.

"לא – השיבו פקחים – כי הרי שאני התם, זה ממש לא אותו ניסוי. כי שם היה הלחץ של קלינטון ושל אובמה ושל... אבל עכשיו, התנאים של הניסוי השתנו לחלוטין : נבחר נשיא ארה"ב אוהד את ישראל. ומעתה נתניהו סוף סוף יפעל בהתאם לדעותיו הראשוניות. מה ?! אנחנו כאלה שעורכים ניסוי ישן בציפייה לתוצאה אחרת? הלחץ האדיר הוא זה שמנע כל פעולה." אבל... הנה ראש הממשלה אומר שלא הגיע הזמן לשוב לעזה ולחדש בה את ההתיישבות. וראו איך הוא מגיב כששואלים אותו למי שייכת עזה? רגע. לא צריך לסבך אותו. אפשר לעשות את הדברים בשקט.

והנה עברו כמה חודשים, והתמונה אותה תמונה. לחץ? לא לחץ? למה אין הבדל? האם מדובר באמת בגורמים חיצוניים אשר מנעו עד כה מממשלת הימין לפעול בעד עם ישראל בארצו? האם גורמים עוינים הם הם הסיבה להישארות המצב ללא הכרעה, להימנעות מהרחקת האויב מעזה לצמיתות או לפחות מהחזרת השליטה בה, ולאי-שחרור החטופים?

ומפגיני קפלן, קלף המיקוח המעכב לכאורה את עשיית הסדר ואת ההגעה לשלום אמיתי ללא אויבים בארצנו, האם באמת לא ניתן להפעיל כלים חוקיים למיגור התופעה השולית ממילא? למה מנפחים את נפחם כמי שהולכים לחולל מלחמת אחים? אדרבה, יש לעצור אותם!

כעת, ככל שהמצב מתמשך ללא הכרעה וללא ניצחון, כך יש יותר ויותר אנשים ששואלים את עצמם האם ראש הממשלה, המפגינים המעטים, וכל המחזיקים בצורה לא חוקית במושכות השלטון דרך מערכות המשפט, אינם בסופו של דבר עובדים ביחד ובעצה אחת, כדוגמת ההפגנות המבוימות של ערפת אז שעבד עלינו בטענה שהנה מה קורה כשהוא יותר מדי מנסה לכבד את חלקו בהסכמי אוסלו. או כהפגנות נגד חמאס כדי שנועדו לעורר בקרבנו חמלה בנוגע לאוכלוסיה הקמה עלינו בניסיון לכלותנו בדור הזה. יש שאמרו שנתניהו המשיך את הסכמי אוסלו כי הוא פשוט בעד שתי המדינות, ושנאומו הזכור לשמצה בקמנו בבר אילן תואם עד היום את השקפת עולמו. (כמו שאף אחד לא יכריז גם בבר-אילן שהנצרות כאילו צודקת כדי להרגיע נוצרים, כך לא מכריזים בר-אילן שארצנו שייכת גם לערבים כדי להרגיע את הגויים).

ועוד דבר ניתן להיאמר באותו עניין : ראש ממשלה לא שפיט. הוא לא חייב להתייצב בפני ראשי הרשות השופטת כשהם שורקים לו. יש לו חסינות ויש לו גם כלים כדי לעצור אותם. הוא נותן לאווירה להיווצר בה הוא נראה כמי שלא יכול לפעול לטובת עמנו ובעד אחיזתנו בארצנו, כי הנה כל הזמן הוא מזומן ומועמד לדין! האם נוכל לטעון שבטענות שווא מדובר?

בין כך ובין כך, וגם אם לא ניגרר אחר החשדות האלה, וגם אם לא נאמין על הימין שבו שהיא שמאל, אסור לנו לשכוח שטראמפ הוא לא המועסק שלנו, או לחלופין שנתניהו הוא לא הנציב העליון של טראמפ הממונה על ארץ ישראל והממתין לפקודותיו. הוא לא יעשה את העבודה שלא נעשתה מאז מלחמת ששת הימים בהשארת מאות אלפים ואף מיליונים של אויבים בארצנו. וכדי להבין לאור הנ"ל את פשר דבר השאלה דלעיל, הגיע הזמן להחליף את תוכנה, לשנות את החשיבה...