אודות הגורם המשתק את רוח הקוממיות והגאולה שתבוא בכל זאת

יש רוח ישראלית הנעה בין שתי קצוות : פעמים שהיא רוח גבורה המתנערת מדפוסי החשיבה וההתנהגות של הגלות, ופעמים שהיא חסרת אונים ; פעמים שהיא מתקוממת בגבורה ופעמים שהיא חורקת את שיניה ומקבלת את העוול העומד כנגדה כמכת גורל. מסתמן שהדבר תלוי במחנה המדיני העומד מאחורי הדברים. במילים אחרות : אם זה שמאל מתקוממים ואם זה ימין מרכינים ראש.

האם ההסכם האחרון שהופך את התנהלות חיינו הלאומיים כחלום בלהות הוא מן הבלתי-נמנע? האם היה עד כדי כך הכרחי שראש הממשלה יענה בחיוב לבקשת עמיתו נשיא ארה"ב?

אולמרט תיפקד תקופה קצרה כראש ממשלה. יש לי זכות ללמד עליו. אם כי לא אוכל לשפוט, כי יום אחד הוא ניגש אליי בחיוך רחב ולחץ את ידי בחמימות. לקח לי אז כמה רגעים להבין כי האיש העוטה חליפה ועניבה במחנה יהודה הוא ראש העיר המבקש להיבחר שנית. בכהונתו דאז דרש נשיא ארה"ב התורן את הפסקת הבנייה במעלה אדומים. אולמרט גיחך וענה שגם אם הוא ירצה, הדבר לא תלוי בו, שאין לו כל סמכות להחליט החלטה כזו ושלא כדאי לו אפילו לנסות. אותו נשיא ארה"ב דאז עזב אותו ועבר לנושא אחר.

חבל שראש הממשלה הנוכחי לא עיין בתולדות עמיתיו, כי הוא היה יכול לקבל השראה ולענות לנשיא ארה"ב המכהן כעת שנסיגה מעזה תהפוך את כל המלחמה לעוד סבב – הכבד מכולם נכון להיום – וששחרור רוצחים בהמוניהם סותר את הלקח הגדול שאין לנהוג כך יותר. היה יכול לטעון שלא יהיה בכוחו להביא לידי ביטוי מדיניות המתכחשת להבנה הרווחת בישראל כי הפעם יצאנו לסגור חשבון עם האויב הפולש בעזה ולשים קץ לאיום ולמלחמה המתמשכת כבר תשע-עשרה שנה מאז נעקרה יהדות עזה ממקומה.

בכל אופן היה שווה לנסות להתמקח עם טרמפ, שלא היה מופתע מהדבר, בהיותו איש עסקים. ובטרם חישב האיש כמה תעלה לו הבטחתו כי החטופים ישובו הנה עד מועד כניסתו לתפקידו, אחרי שהוא הזהיר את המחזיקים בהם, הנה הקושיה יצאה מסיבוכיה מעבר לכל ציפיותיו : לא רק שהוא לא שילם כלל, אלא שהמוטב יצא חייב.

המחריד מכל הוא שהציבור הימני, נשאר אדיש וחסר אונים. זאת גזרה רעה ואין מה לעשות. כלומר, במקום לצאת למאבק ציבורי ולהתפלל שהמאבק יצליח, מרכינים ראש ומתפללים שהכניעה לא תביא עוד אסונות. ולא מדובר במלחמת אחים, ח"ו, רק במחאה לא אלימה, כמו זו שאלמלא הופסקה בשיאה, ופוזרה לפני שני עשורים מכפר מימון במקום להמשיך לכיסופים, עולמנו היה נראה טוב יותר.

בהסכמי אוסלו, מזימת הממשלה הייתה הרבה יותר כוללנית. היא לא הסתפקה בפעלתנות להכנסת צבא מחלבים לערים המוחזקות על ידי אויבים. הם רצו גם לטהר את השטח מכל נוכחות יהודית. כיום ניתן להניח כי רוח הנכונות להילחם על הארץ, ולהיבדל מהתנהגויות ותגובות גלותיות שאפיינו אותנו עד כה, היא זו שהצילה את נוכחותנו בלב ארצנו, ובהרחבה את שכונות ירושלים שנבנו מעבר לקו הירוק, וכל מקום בארץ שהיה עלול להיות נתון להפגזות חוזרות ונשנות.

אז האם היה כאן רק פספוס של הזדמנות אמיתית לחזור על התרגיל של אולמרט? לא בטוח. כי ייתכן שעם אולמרט זה באמת לא היה עובר.

כמו כן מול פרס ורבין, רוח משיחית הפעימה את העם – משיחיות במובן החיובי של הפך רוח גלותית – אז יצא עמנו בהמוניו להפגנות ענק, בין היתר ברחבת כבישי הכניסה לירושלים, ולא נרתעו מאלימות שוטרים. "אין לכם מנדט!" צעקנו פה אחד לפרס-רבין. אבל כשמדובר בנתניהו, ראו זה פלא, כולם מבינים אותו. הוא אף פעם לא אחראי אישית לשום דבר. יש בו בחינה מדהימה של כוח השתקה לכל תגובה בריאה של חיוּת וקוממיות. ויש אפילו פרשנים שקמים להסביר שהוא מדבר ופועל מתוך חכמה עילאית כדי להרדים את כוחות ההתנגדות : המשך אוסלו, נאום בר-אילן, הקפאת הבנייה, ההצבעה בעד הגירוש... החוכמה שיש באמירה שהארץ (וגם אם מדובר בחלק בלבד) שייכת לזרים כדי להסיט את לחץ העמים מעלינו היא כחוכמת הודאה בערמומיות לכאורה בפני צלבנים שדתם צודקת. וכשיפריכו את התירוצים המצדיקים המצדדים בעד מדיניויותיו, אז יקשו המבינים אותו : "אז מי אתה חושב שהוא ראוי להנהיג את המדינה?" בהצמדת עילת ה"רע במיעוטו".

במילים אחרות : "עלינו לקבל את רוע הגזרה בלי להגיב כי אם נגיב יהיה מישהו יותר גרוע". אלא שכל עוד משׂרת מנהיג מאוישת, לא ניתן לדעת מי יבוא תחתיו. ככלל, לא ניתן להתנבא על מחליפים : כל עוד עמדו לואי הארבעה-עשר או דה גול הדגול, או בורגיבה, על כסא ממלכתם, לא ידע איש מי יחליפם ומתי. גם ניתן לראות שנתניהו עושה כל מאמץ אפשרי כדי להרחיק כל מועמד העשוי לעשות לו צל, עד כדי כך שאדם כמו פייגלין שהיה בעד מפלגות גדולות ולא מיגזריות נאלץ לשנות את עמדתו ולוותר על הרעיון הנפלא והמאחד. כמו כן, אדם בשם אבי רואה שקיבל תפקיד חשוב עם סמכויות התפטר אחרי שהבין שנותן הסמכויות הוא זה שבאופן שיטתי בולם כל יוזמה המבשרת טוב לישראל.. ועוד בעיה : בפרס/רבין העוול זעק לשמים : הרי בשוחד בעליל הושלם סך הקולות להעברת שלב א' של הסכמי אוסלו, ותמיד יכול היה העם לטעון שזה מפר כל כלל של חוק ומוסר. עד ששלב ב' הכשיר למפרע ברוב מקובל את העוול. אז אין כאן "הרע במיעוטו".

ומה היה קורה אילו החותם על הסכמי אוסלו היה נתניהו, ולא רבין ופרס? וזה סביר כי אז הוא היה יורש את שיחות מדריד כמו שהוא ירש את אוסלו א'. אז לא היה נשאר יהודי אחד בכל השטח שחזר לשליטתנו בעקבות מלחמת ששת הימים. וגם סביר להניח שהוא לא היה מחכה לתשובה השלילית שקיבל בזמנו אהוד ברק מרב המרצחים התורן, והיה מקדים את הנסיגה.

שמא נֹאמַר שלא מדובר בכניעה אמיתית אלא במדיניות נבונה בין ממשלתנו לממשל אמריקני ידיד. כי הנה! לא אחרה לבוא הבשורה על תוכנית ההגירת הפולשים מעזה. גם אם נאמר שיש לידיד כוונה אמיתית להיטיב לנו, כי הוא באמת חפץ בשלומנו ובשלום האזור כולו, וגם אם נאמר שהוא מרגיש מחויב כנשיא הממלכה הערבה להסכם "שטחים תמורת שלום", ואז על הצד השני להחזיר את השטחים, תמיד תהיה באמירתו נימה של : "אתם לא מסוגלים לדאוג לעצמכם מבלי שנעזור לכם". דומה שראש הממשלה הוא נשיא ארה"ב ולא רואים שזה פוגע ברגשות הקוממיות והעצמאות אצלנו. אבל זו פגיעה חמורה במהות מעברנו מגלות לעצמאות.

כי הרעיון המאחד בציונות הוא דווקא זה שדוגל בשחרור מהתלות ומרצונם ההפכפך של הגויים, פעם לטוב פעם לרע. שוב חזרנו לראש הגלותי השמח בעצם מציאת גורם מטיב מצד הגויים. הציפייה לתשובה מסוג : "עזוב, דונלד, ידידינו, זה העסק שלנו ותן לנו לדאוג ל"נכבה" חדשה שתביא ברכה לעולם כולו, כפי שהיטבנו לעשות גם כאשר כוחנו היה עשרות מונים קטן מכוחנו היום, אל תסבך את אמריקה, כי ממילא כל העולם הערבי כבר נגדנו, וזה לא ישנה הרבה", הפכה במרוצת העשורים לחלום שאפילו לא מעיזים לחלום.

רבים בקהלנו הינם מחנכים או קרובים למעגלים של ההוראה במוסדות למידה. ובכן מה קורה כשיש ילד טוב, רגוע ותמים שמוטרד על ידי קבוצת ילדים אכזרים כלפיו? האם שולחים את הכנופיה האכזרית לפסיכולוג שיבדוק מניין להם האופי האכזרי? לא. את מי שולחים לפסיכולוג? את הילד התמים שלא יודע לנהוג באופן שלא יפגעו בכבודו. זאת אומרת שלמרות הכוונות הטובות והכנות של טרמפ, השנאה העיקשת של מדינות ערב כלפינו יכולה להביא אותו למסקנה שמי שיש לו בעיה, זה אנחנו, הילד הטוב.

וגם אם נניח שיצליח בכל זאת טרמפ לטרנספר את הערבים, זה עדיין בעיתי. אנחנו חושבים : "איזה יופי. יש לנו חבר שהוא נשיא ארה"ב". אלא שאם ארה"ב תשלוט בעזה תחת אפינו, אין שום ערובה שאותו נשיא, או המסגרת שהוא מתפקד בתוכה ומכוחה, או מחליפו לכאורה בעוד ארבע שנים, ייתנו לנו במתנה את חבל ארצנו זה : "בקשה, מגיע לכם, כל כך סבלתם בשביל זה". גם אם הוא ירצה, זה לא יהיה שלו, אלא של ארה"ב. פשוט : נשיא ארה"ב פועל בשליחות ארה"ב למען ארה"ב.

וגם אם נניח שארה"ב תיתן לנו את חבל ארצנו זה במתנת חינם. הנה אנחנו כועסים על מקרון נשיא צרפת שמתסכל עלינו מגובה שחצנותו כסבור כי הוא ועוד כמה מדינות נתנו לנו את מדינתנו במתנה על מגש של כסף, כשהוא שוכח שבסה"כ הייתה הכרזת הסכמה, וכאשר בפועל היהודים הם אלה שנלחמו מעטים נגד רבים וחרפו את נשפם כדי להקים את מדינתם.

ייתכן גם שכשמטיבנו ייתקל בגלי התנגדות מפה ומשם, הוא ייוותר על הרעיון. כי בפועל, אם יש כוונה אמיתית להעביר את ערביי עזה בחזרה לארצות מוצאיהם, מה שמתרחש בפועל בינתיים הוא שהם הורשו נכון לעכשיו לפלוש בחזרה לצפון הרצועה. ממעטים במשקל רוע המציאות הוודאית ונתלים בתקוות שמא. אחרי ש"לא השמידו את העמים אשר אמר ד' להם"[1], סבורים שאחרים יעשו את מלאכתנו במקומנו? כי הרי מובן מסוגיית הגרגשי שלא מדובר דווקא בהשמדה אלא בדאגה מעשית שלא יהיו כאן.

האם צדיקים מלחמתם תיעשה על ידי אחרים ?

אין עוד נביא ולא איתנו יודע על מה. רק שמאוד לא מרגיע לראות שלמרות הכוח שחנן אותנו ד', אין מסוגלות נפשית ורוח גאולה מספיק חזקה כדי לתת לנו ריבונים בארצנו. אנחנו זקוקים לרחמי שמיים, כי אנחנו קרובים מאי-פעם לתפיסותיה של קהילה יהודית בתפוצות אשר תקוותיה תרות אחר המושל הטוב ליהודים, ללא יכולת של יוזמה וללא כוח הכרעה מצד עצמה.

יש לנו צבא חזק, אבל אנחנו עם שרידי חרב, ומנהיגנו מובלים ולא מובילים.

ולסיכום, ייתכן שאולמרט צדק כשהוא טען שלא יתנו לו לעצור את הבנייה במעלה אדומים. בדומה לזה היה מתעקש יוסי שריד על פינוי נצרים. פרס ורבין לא מחקו את ההתיישבות ביו"ש. כל אלה מזוהים עם השמאל ורוח הקוממיות לא הייתה נותנת להם להרוס את המפעל. וכששואלים הכיצד הימין יכול להרחיק לכת ולזרות הרס בממדים הרבה יותר גדולים, כמו מחיקת כל גוש קטיף, אז התשובה היא שידוע למחליטי ההחלטות שלא תקום כל התנגדות ושרוח הגבורה תשותק. וזאת תעלומת הדור וחידתה. ה' יצילנו בעת הזאת ויגאל אותנו כבראשונה, באופן גלוי שיראו כל הארץ שזה בכוחו ולא מכוחנו, כיוצאי מצרים שאמרו "ניתנה ראש", וכגדעון שגלוי היה שה' נתן לו את הניצחון.

שבת שלום, בציפייה לגאולה שלמה בקרוב

 

---

[1] תהילים ק"ו, ל"ד.