Overblog Suivre ce blog
Administration Créer mon blog
17 mai 2017 3 17 /05 /mai /2017 10:04

התחת פער יבוא פאר ?

תרגיל בדיקת הייתכנות לאובדן יישובים יהודיים בא"י כשהמפלגה הדתית-לאומית בממשלה

כשנהרסו בתי עופרה וכשנמחק ממפת ארץ ישראל היישוב העברי עמונה, נשמעו קולות מוזרים בקרב הציבור המכונה דתי-לאומי, עד כדי קולות שמחה שעוררה סברה הנשענת על הבטחות שאם אכן יהודים הושפלו, ונעשה בהם דברים בבחינת ייתי ולא אחמיניה, הרי שמעתה הנפגעים יושכנו במקום טוב ו"חוקי", וכן יושגו הישגים חסרי תקדים בבנייה ביו"ש, ותחת הכאב בוא תבוא כהרף עין הנחמה.

אם כי קשה להאמין שדווקא במתכונת הפער בין דעת המושל לכיסופים אל הארץ יסתמן אותו הפאר. פעם התעוררה בפריס שערורייה עקב שמועות לפיהן שוחטים קיבלו הוראה שלא לפסול עופות טרפה. שאלתי אדם נאמן, שוחט במקצועו, קריא האדם הנכון שביכולתו להבהיר לי איזו עמדה לגבש בנושא. ידעתי שלא יהיה לי קל כי אדם זה שומר פיו ולשונו. אך הנחתי שאם הוא יידחה מכל וכל את השמועות, אדע שאכן מדובר בסתם שמועות. אלא שהוא הביע בפניי את הצטערותו משום שהוא כבר לא עובד כשוחט והוא כעת בהסבה מקצועית לשרברבות. ואז, היות ואין עשן בלי אש, בחיפושיי אחר כתובת אטליז הנושא אישור כשרות שונה, משהו כמו "שערי צדק", פגשתי אדם בעל חזות מרשימה, נושא חליפה ומגבעת. שאלתיהו והוא הרגיע אותי בניחותא ואנחה עמוקה : "כל אחד מאיתנו אכל לפחות חזירון אחד בחייו". די הוכתי בתדהמה. עד שהתאוששתי, כבר לא ראיתיהו. חשבתי שכנראה שהוא התכוון שכדי לאכול בסה"כ מזון כשר, צריך לפעמים להתפשר.

כבר הורגלנו לכך כי בכל חוג דתי קיים גבול אחד ברור. יש מי שיילחם על כשרות המזון, ויש מי שיילחם על הצניעות, יש מי שיילחם על הרבנות בל יושחלו בה גורמים מדתות אחרות המתיימרות להיות אחת הפנים להבנת התורה – כי כשם שהפרושים ידעו להיזהר מהקראיים או הצדוקים שלא נמנו בין שבעים הפנים, כך גם היום יודעים להיזהר מרפורמיים או קונסרבטיביים בלשון שגיא נהור (המונח בלעז פירושו "שמרן") – ומי על השבת, הן כיום מנוחה והן כיום השביעי בשבוע וכן הלאה. וכשלחוג הדתי- לאומי, היינו מצפים לכאורה כי הגבול, בתחום התורה והמצוות, יעמוד בריבונות של העם הנבחר על ארץ ישראל.

אז בחכמת פלפול יתירה, הסבירו לנו שעל ידי הכניעה, האיפוק, ההבלגה, הסובלנות (מחק את המיותר), שהם השכילו להפגין, אחיזתנו בארץ ישראל תצא דווקא מזה מנצחת, כעין גדול חילול ד' [הבא] מחילול ד'. אבל אם אכן ארץ ישראל לא פחות חשובה בעולם המצוות מאכילה כשרה והנחת תפילין, היות וכל הגדולה של הציונות הדתית היא ההבנה שהיהדות זה לא רק מהבטן ומטה, האמירה הזאת שווה לאמירה הבאה : "אמנם אכלנו שרצים ושקצים, אבל עכשיוווווו הא !!!! אנחנו נוכל רק כשר למהדרין מן המהדרין".

ולא זו בלבד, אלא שהרחיקו לכת בכך שאותו המשגיח שהאכיל אותנו (אותנו כי כל עם ישראל סובל מזה, גם מי שבהרדמה מלאה) בדברים הלא כשרים האלה, הוא זה שמעתה ידאג להאכיל אותנו אך ורק במזון כשר למהדרין מן המהדרין, בנושא א"י כמובן. והנה ! פה ייבנו שש אלף דירות, ושם חמש אלף, ובעוד מקום שטח השיפוט של יישוב זה או אחר יורחב. נכון שזה מטעה ומפתה, כי אותיות להרחיב שוות לאותיות להחריב, ה' יצילנו. אז הבה נאכל קצת מהבהמה אשר איננה טהורה, אחרת לא נהיה בטוחים שנמשיך לאכול כשר.

סיפורים מצמררים מתקופות אפלות מתארים לנו מצבים בקהילות הגולה, בהם פריץ או רודן פונה לרב וקובע תנאי כי אם הרב יבוא לו רשימת שמות, רק הם ייאסרו והקהילה תינצל. בסיפורים אלה, הרב תמיד היה מסרב, או שהיה כותב את שמו במספר הפעמים התואם את מספר הקרבנות שהוא מיאן לנקוב בשמותיהם. למותר לציין שזה לא תמיד נגמר בנס. בין קהילות צרפת נטבחו בגזרות תתנ"ו אלפי יהודים שלא כרעו ולא השתחוו לבעל של הנצרות. גם לא בתור אנוסים, אבל אנוסים ממש, לא אנוס על כסא מרופד הקרוב למלכות והעושה חשבונות של רווח והפסד. אך אותו הקרוב לא מודע שבסופו של דבר הוא עלול להפסיד את כל הקופה, כדוגמת המשרת שבסיפור האשכנזי העממי שקיבל את שלושת העונשים (הביא דג מקולקל לאדונו וכו'). וההתחבטות היא : האם כדאי להישאר צמוד למושל שמא יקום תחתיו מושל גרוע ממנו?

לדאבון, המפלגה ה"דתית-לאומית" הופנטה בתרגילים פוליטיים. היה כאן מבחן : המבחן על פן האפשרי והמעשי של מחיקת נוכחות יהודית לטובת האויב בארץ ישראל. כמובן שתמיד, בתאיי מעבדה, הניסוי נעשה בזעיר אנפין, לפני שעושים הכללה וקובעים כלל, בדומה למשקל של : "כל המציל בית אחד מישראל, כאילו הציל את כל ההתיישבות אם לא כל המדינה", אבל בכיוון ההפוך : "כל היכול להרוס בית אחד משיראל..." חבל שלא התמקדו על רמת העיקרון והאיכות במקום על יחסי כמויות. והנה הניסוי הצליח.

ובאופן כללי יותר, למרבה הצער, הכוחות המתנגדים לשיבת ציון ניצחו את הכוחות המצדדים בעד יישוב וישיבת הארץ. המערכה הוכרעה בין מי שרצה לגרש אויבים ומי שרצה לגרש אחים. אם בכוח ואם בעדינות (טרנספר), ראשי המאבק חוסלו ; ואם בכוח ואם בעדינות, הכניעו כוחות הגירוש את המדינה. חברון נשלטת ברובה על ידי אויבים, ולא יעזור בכהוא זה הצבא העומד בין החזקים בעולם. ולעומת זאת, ורוצח הבחורים בתש"מ, ידו על העליונה : הנה הוא ראש העיר והתרדמה כה חזקה שאין פוצה פה ומצפצף, כשלא פסקה התופעה בה יהודים מגורשים בחברון גם מבתים ששילמו לזרים בכסף מלא. ואלה שרצו לשמור על ה"הישגים" של פוגרום תרפ"ת הם אלה שקובעים את צביונה של חברון עד היום.

וכן הוא ובין השאיפה לחסל או לפחות להעמיד לדין את מחמוד עבס, ובין הנכונות להושיבו על כס מלכות בלב ארץ ישראל, שוב האחרונים קובעים. וכבימי הגלות, היהודי הוא זה שעליו לפחד על עתיד אחיזתו בארץ אבותיו, ולא הפולש הזוכה בתמיכת הממשלות החולפות וברשויות בתי המשפט המגלים תדיר בחוק פנים שלא כהלכה.

והמפד"ל בפניו החדשות מתפאר בהישגיו ובתוצאותיו כביכול. במקום לחולל מהפכה בעולם המשפט ולשים קץ לעוול, ולדאוג להוראת שעה שתשעה את החגיגה, הם חגגו מנגד על הכנסת קומץ שופטים מהחוג הנכון מבחינתם. שמחת המפסידים הזו מזכירה, להבדיל, את שמחת ראשי ארגוני הטרור שהעתיקו את מקומם מבירות לתוניס במלחמת לבנון הראשונה.

היום, מאז עמונה ועפרה, הובן שהמפלגה הולכת אחר העדר. על הבטחות שווא בלעו הנציגים את השרץ. אמנם המתפקדים עינם בראשם. כשהם נמנעו בשיעור כה גבוה להצביע בבחירות האחרונות למי ראוי להנהיג את, הם סימנו לנבחרים שהם מעלו בתפקידם. וכן רבים היו התגובות, מתחת למאמרים על הרדיפה שפקדה את יהודי עמונה ועפרה, שהכילו נוסח ברוח : "בנט, ניפגש בבחירות לכנסת".

וכהרגלו, ראש הליכוד מתעתע בנו. הוא לכאורה הולך יחד עם עמו. הוא יודע את הזיקה לארץ ישראל, וכי היא צודקת ואין כל עם ולשון יכולים להתחרות בארבע אלף שנות היסטוריה ובשפה כה עתיקה שזהותה וזהות הארץ זהות. וכשהוא מדבר בגאות על חברון לקראת הכנסת הארבע-עשרה, וכשמיד לאחר מכן הוא נכנע ללא קרב למחבלים, זה לא מדבר אל אף אחד. מעטים הם אלה שאמרו שאין לסמוך על האיש. כי כולם שוכנעו, "הבינו", שזה לא תלוי בו. זה תמיד בגלל מישהו אחר. וזה מסביר ומפענח את העובדה שכולם כה תלו תקוות בבחירת טרמפ בארה"ב. הורגלנו לכך שהמדינה לא עצמאית ושעליה לקבל אישור על כל מישוש זכות בלב ארצנו. אז היות ואובמה היה "נשיא ארה"ב הקשה ביותר לישראל", והיות, שוב, ונתניהו מכל מקום לא אחראי, כדאי שייבחר טראמפ.

אך כעת הובן כי הנשיא האמריקני החדש אינו שונה מקודמיו. הוא קיבל את המרצח עבס כמנהיג מדינה, מה ששוב מצביע על ניצחון מחנה הכחשת זכויות עם ישראל. לדבר הזה יש משמעות כבדה, ולא תעזורנה תנועת היד הקמוצה וסיבובי האגודל. ה"אין ברירה" של נתניהו שונה קצת מה"אין ברירה" של פרס, בכך שנתניהו "באמת היה רוצה לנהוג אחרת".

הבנאדם אף פעם לא אחראי ואף פעם לא אשם. יש דבר דומה ביחסים מקולקלים בקרב משפחות מסוימות. אחד מבני הזוג שם את עצמו במרכז, כופה על כולם את רצונותיו, והאחרים בסביבתו יחושו תחושות אשמה כל פעם שאינם משכילים "להבין אותו". מוחקים יישוב יהודי, אבל שקט, אסור להעציב את נתניהו.

וכך הוא הדבר ב"שלום", במובנו ה"תקשורתי". "אם אין שלום, זה לא בגללנו, זה בגלל האויבים. הנה הם לא רוצים להכיר בנו, הנה הם לא רוצים לשבת סביב שולחן המשא ומתן." ואם הם ירצו? מקשה בדאגה האדם הציוני. "לא, זה לא ריאלי..." ואז פתאום הכריז סאדאת שהוא עונה להזמנתו של בגין, מגיע לכנסת, והנה מתחילים בהרס עצמי בימית ואופירה, והנה היום נשמעות קולות מלחמה מסיני בחלוצה. ומה אם שוב אויב יכריז שאין לו בעיה עם מדינת ישראל יהודית? או שהוא מוכן לקבל מתנות חד-צדדיות (כי כל מה שהוא "ייתן" בתמורה הרי הוא לא שייך לו) ?

אין אמירה ברורה של עם בני חורין כי "אין שלום לרשעים", וכי חזרנו לארצנו ולא נתייחס למולדתנו כאל סחורה. נרוויח אגב בכך שנכחיש את ההאשמות האנטישמיות הטוענות שיהודי זה מי שעושה מכל דבר כסף או מסחר.

וכשלרע במיעוטו, אם יש עדיין הסוסים, הוא היה עומד על במה במרכז עמונה או עפרה בקריאות תגר וגורם לממשלה להימנע מהמעשה הרע הזה.

ולסיכום, אמנם בנט תמיד מכריז שאל לו ליהודי לבקש סליחה על עצם העובדה שהוא חי, ואל לו להעמיד פנים מנומסות שוחקות ומנומסות כלפי חוץ, כדי שהעולם יבין סופסוף שאין לו סיבה לשנוא אותנו. אלא שזו בדיוק הנקודה : הוא לוקה במה שהוא מטיף : מפלגתו חבריה ומנהיגיה מתנהגים בדיוק בצורה הזאת, אולי לא כלפי הגויים, אלא כלפי החילונים, בשאיפה לשכנע אותם שאין להם כל סיבה לשנוא את הדתיים ו\או את אוהבי ארץ ישראל.

נותר לנו להתפלל אל ד' כי יצילנו מנתניהו, כשם שהוא הצילנו ממזימת ברק, בעת שהוא עמוד לכלות מאה יישובים, וכשכל הכוחות שבעולם צדדו בעדו. שד' ירחם עלינו, ויבטל את מחשבותיו של מלך שגזרותיו קשות כהמן, ויגאל אותנו מיד, אם לא למעננו אז למען שמו.

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
5 mai 2017 5 05 /05 /mai /2017 13:49

יהודי צרפת נקראים, יחד עם שאר אזרחי המדינה, להצביע לאחד המועמדים שנותרו בשלב הגמר של הקרב על הנשיאות. בהתייחס לטיבם של השניים, כשהאחת מזוהה עם המרשל פטן (Pétain בצרפתית אין לשון נול על לשון עם סוג של נחש), במקרה הטוב, ועם המשטר הנאצי במקרה הרע, וכשהשני מנהל יחסי ידידות אפלים עם גורמים מוסלמים קיצוניים ומצדד בעד הגדלת העתקת אוכלוסיות שבאפריקה ואסיה המוסלמיות לתוך תוכי העולם הנאור (עוד מעט לשעבר), נדמה שהיהודי אוחז באזני הכלב ומתערב על ריב לא לו.

אמנם ניתן להרגיע את מי שמשווה את לה פן לפטן, שהרי היום הגרמנים לא דורשים מצרפת כלום לגבי היהודים שלהם, אך הסכנה שמסתיר מאחורי גבו המועמד של מפלגת קדימה בגרסתה הצרפתית (En marche = בהליכה ), והנערץ בחוגים של האיסלם ( = אין שלום) מעורערת ע"י אמצעי התקשורת המגויסים לטובתו, שמעלימים מידיעת הציבור מקרה חמור ומזעזע ביותר, כשלפני פחות מחודש, נרצחה הגברת שרה הלימי הי"ד, תושבת הרובע ה11 בפריס, על ידי מוסלמי שפרץ לתוך דירתה וזרק אותה מחלון דירתה אחרי שעה ארוכה של עינויים, כשהשוטרים שהוזעקו עמדו חסרי מעש, כמשטרת הבריטים בתרפ"ט, בעילה שהם מחכים ליחידה המיוחדת והקרבית, המתאימה יותר למצבי חרום מכגון זה, מצבים ההולכים ומתרבים בצרפת. האישיות הציבורית היחידה שזועקת על זה הינה לא פחות מחבר הפרלמנט מאיר חביב. אך מסע ההפחדה בעיצומו, אותו מסע שמקודם דאג לחסל את המועמד פילון, המזוהה עם הימין המסורתי, היחיד מבין המועמדים שאחז בידו תוכנית רצינית להצלת המצב הכלכלי המתדרדר.

והנה, במקביל, בארצנו הקדושה, רבים הם אלה שתמהים מדוע היהודים לא עולים לארץ. וכשמנסים להבין שיהיה עליהם לאבד את מקור פרנסתם, וכן להיקלט במדינה בה יהיו לרובם קשיי שפה ומציאת דיור, אז נוטים לחשוב : "נו, אז הם ימצאו עבודה בארץ. הם ילמדו עברית, והעיקר הוא שהם סוף סוף יחזרו הביתה". אגב, הדבר האחרון כאן הוא לא כל כף פשוט. אם בחו"ל היינו "היהודיים", פה הפכנו להיות "הצרפתיים". וכשעליתי, היה שיר אופנתי : "אתה, אתה, יש לך מבטא", מה שאומר שלא בטוח שמי שעולה ירגיש כל כך מהר שהוא בבית. עליו יהיה לשים לנגד עיניו שארץ ישראל נקנית באיסורין ושאל לו להסתובב לאחור.

אך נחזור לעניין הפרנסה. נכון שלפני כעשור, מי שמכר את דירתו בפריס קנה שתיים בנתניה, ומי שעלה לפני שני עשורים קנה שתיים בירושלים, ונכון שהיורו ירד במרוצת השנים מששה שקלים לפחות מארבעה. אבל בעצם מתקשים להבין מדוע הבנאדם לא יוותר על 100% הכנסות. לא זו בלבד, כי הרי בין היהודים השוהים בצרפת, חלק ניכר היה רוצה לחיות בארץ, אלא שהוא מרגיש כאנוס (ראינו אנוסים בגירוש יהודים מאדמתם והריסת ביתם, ה' יצילנו, בארץ, לא?).

הבעיה היא שלא רק אצלם האידיאלים נגמרים במקום שהכסף מתחיל. ארץ ישראל שלנו, הארץ המובטחת שצר לנו להיות עדים לכך שאזורים נרחבים מאדמתנו נמסרים או נכבשים ע"י זרים, באופן שאין ליהודים כל אפשרות אפילו לעבור דרך נתחים אלה של לב לבה של ארץ ישראל. אבל בפועל הציבור שלנו (אוהבים את הצירוף הזה) דואג לחיזוק אחיזתם והתרבותם, דבר שממשיך למנוע נסיעה ישירה לירושלים, וייתכן גם העברת פורים לתאריך המוקפות חומה.

המשק והכלכלה של כל מדינה מבוססים על מגוון רחב של ענפים, אך היהודים מנועים מלעבוד בשניים מהם : החקלאות והבניין. הראשון שמור לתאילנדים, עובדי העבודה הזרה המובהקים, והשני לאלה שמבקשים לרשת ולהשמיד את [אויבי] ישראל. הטענה העיקרית היא שהיהודים כביכול עולים הרבה יותר כסף. אז הבה ניתן את הכסף לאויבנו ונמנע מאחינו להתפרנס. וכשמחפשים אחר הצדקה הלכתית, מביאים שיעורים עד איזה אחוז יש להעדיף את אחינו על פני שונאינו, ומאיזה אחוז אין יותר אחים ושונאים, בידוע שלכסף אין ריח.

לא רק שלא מדובר בעזיבת 100% מהכסף, אלא שחלק מההפרשים מעלויות נובע מעצם זה שהישראלי העובד בהתאם לחוק משלם מיסים, מע"ם, ביטוחים, מה שהיחפנים שהעשרנו עד כדי החזקת כלי הנדסה כבדים, מכניסים ישר את הכל לכיסם. כשבניתי, פניתי למקצוענים יהודיים. אך את חטאיי אני מזכיר היום : לא התניתי דבר. וכשביקרתי באתר הבנייה, לא אתאר לכם מה הייתה זהותם של הפועלים. הקבלן היהודי טען שכך נהוג, אבל מה שמעניין אותי יותר הוא מה שקרה לי ביושבי מול פקיד מס הכנסה, כשנתבקשתי לעשות הצהרת הון. על כל יהודי שעבד אצלי, המצאתי את החשבוניות ואת הקבלות. וברגע שאמרתי שחלק גדול מהעלות אינו מאושר כדין כי חלק מהעוסקים במלאכה הם ערבים שבאו ממקום שלא זוהה בוודאות על ידי, הפקיד עצר אותי ואמר שזה לא מעניין אותו, ושהתיק מספיק מלא.

ובטענה שהכסף נותן כיסוי לכל, נסגרו כל האפשרויות לאנשים טובים מאוד שה"בעיה" שלהם היא שהם לא נבראו בתור ר"מים או מהנדסים. הישיבות התיכוניות שהכינו למקצועות של בעלי מלאכה נסגרו. ומה שנותר, זה רק מקומות שמדרגים את האנשים ביחס לרמתם במתמטיקה, כממיינים אותם משתיים עד חמש יחידות, והאדם שהיה יכול להיות חקלאי מעולה ייחשב ל"תלמיד עם קשיי למידה", כי אותו החקלאי או הבנאי לא עשויי מטבע תכונותיו האישיות לפתור שאלה עם מספר מרוכב כי מבחינתו מספר בריבוע לא יוכל להיות שלילי, או שאלה אקספוננציאלית בריבוי איזשהו ייצור חי העשוי להתרבות בין גידולי הקרקע שהוא דווקא יכול היה להצמיח בצורה נפלאה.

החקלאי, הבנאי, המהנדס, כל בעלי המקצועות בכוח, לא יגיעו לאושר ולעושר בפועל כי כולם יתבקשו לשקוד על השאלה המעניינת דווקא את המהנדס לעתיד. זה כמו לכפות על שחיין, כדורגלן, מתאגרף, להתמודד כולם בתחרות התעמלות קרקע ולפסול את כל מי שלא יצליח, בטענה שיש לא קשיים בספורט. אם כשמתייחסים לעולם החי, מובן מאילו שמה שמסוגל לעשות לוויתן הצולל מעמדי הים לא מסוגל לעשות קוף וכן להיפך, כשהלוויתן לא מסוגל לטפס במהירות עד לצמרת עץ גבוה, אז עלינו לקחת בחשבון שבני אדם שונים הם זה מזה מבחינת זיקתם לעיסוקיהם בחיים. לא ראי זה כראי זה וכו'. כי גם אם נרצה לפרמט את כולם שיהיו רק רמים או מהנדסים, זה לא ילך.

ואם, גופא, נדון בעניין של העלויות לכאורה היותר נמוכות כשמעסיקים זרים, יש כאן ביישובנו מבנה ציבורי שכל כמה שנים עובר שיפוצים מהיסוד, בגלל הצפות לא נעימות הנגרמות משפיכת מלט, סמרטוטים, וכן הלאה, ובזדון, לתוך הצנרת בעת הבנייה או השיפוץ, בהשארת מעבר דק שייתן למפקח בנייה לראות שהכל עובד כראוי. אין ספק שאם היו לוקחים עובדים נאמנים, היו חוסכים הרבה הרבה כסף.

ועוד עניין שנגמר איפה שהכסף מתחיל. זכורני שהייתה ביישובנו חנות בשר עם שירות אדיב וחומרים איכותיים למהדרין ובהשגחה צמודה. יום אחד פתח קפיטלסט חנות בה הציעו עופות טריים ב 1 ₪ לקילו, עם תנאי נוח של קנייה בעד מאה שקל משאר המוצרים, ועד לארבעה קילו בקנייה. "אתה לא חושב שיש לחזק את אחינו שלא ימוך?" "תשמע, אם היה לי יותר כסף, תאמין לי וכו'..." כצפוי, החנות נסגרה, הבנאדם שרד באיסורים, וכצפוי, העוף בשקל היה כלא היה. וזה לא נגמר רק בכסף, כי הנה לאחרונה נתגלו בעיות חמורות בכשרות אצל אותו הקפיטליסט, אבל זה כבר לא משנה לו. ולא צריך להבהיר שאותה החנות כאן הייתה למקור פרנסתן של כמה וכמה משפחות ביישוב. ועלינו לשים לב גם שיש עוד חנויות מזון שדואגות לפרנס ולהעסיק בכבוד אבות למשפחות שאולי לא באו לעולם כדי להיות מהנדסים או בעלי תואר ראשון, שני, שלישי....

  • ונכון הדבר שביישובנו פועלים אנשים נפלאים שלא ייתנו למתקשים בפרנסה להתרושש עד כדי פת לחם, ויש גם הנחות בארנונה למי שקשה לו לעמוד בזה, אם כי בדרכים של לועג לרש כשמטרטרים שנה שנה את אותם האנשים שלא התעשרו באיום כי יצטרכו לשלם מחיר מלא. אך חברה בריאה היא זו שכל אחד מוצא מקצוע המתאים לנפשו, ולא לחינם יש במערכות השעות של בתי הספר כל כך הרבה מקצועות, כדי שכל אחד ייגלה ימצה את ה פוטנציאל שלו. וכמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים, בציטוט פתגם "סיני", תואר המגיע לכל אמירה שלא יודעים את מקורה : "עדיף ללמד אדם לדוג מאשר לתת לו דג", מה שלא סותר את התמיכה בו עד שיידע לדוג לבד.
  • החתום : יהושע סולטן

 

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
19 février 2017 7 19 /02 /février /2017 10:29

כאשר ממשלת רבין-פרס עלתה לשלטון, לא עבר יום ללא הוספת אמירת פרק תהילים אחד לפחות להצלת עם ישראל ואחיזתו בארצו בסוף התפילה בבית הכנסת. בנימה גונחת קורעת לב, ובאווירה המשדרת תחושת לחץ דיכאוני, שליח הציבור היה אומר בקול מצמרר פסוק אחר פסוק, והקהל היה חוזר אחריו באותה ההנחה ואותו היגון. ולא הסתפקנו בזאת. היו כינוסים, הפגנות, הכרזות נוקבות. האם כל זה עזר? מובן שאי אפשר לענות על השאלה האמונית העמוקה הנ"ל. כי תמיד אפשר להיות בספק שמא גם ללא התפילות היה המצב מסתדר מאליו. בד בבד, סוגיית הצדיק ורע לו, היא שאלה מהותית הנוגעת ישירות לנקודת הבחירה החופשית של האדם שבלעדיה כולם היו שומרים על מנת לקבל את הפרס הוודאי העומד בהישג יד אוטומטי. ולא זו בלבד, אלא שגם כשהצדיק מתפלל וטוב לו, לא יכול לעולם לקבוע בוודאות שתפילותיו עמדו לו.

ובכן ממשלת רבין-פרס לא גירשה יהודים מבתיהם ולא מחקו כפרים יהודים על מטעיהם ושדותיהם. אמנם הם ניסו לעשות שהארץ תהיה שממה בגרמא. לא דובר בכבישים עוקבים אך במועצות היישובים היו מי שאמרו שנעבור דרך רמאללה תוך כדי ירי במשטרת המחבלים. ואכן בשמאל חימשו ערבים שירו וטבחו, אלא שהאנדרלמוסיה פשטה בכל הארץ, אוטובוסים ומסעדות נהיו למשרפות בכל רחבי ארצנו. אלא שביישובינו, כשנודע דרך כותרות העיתונים כי אחרי שנה שלמה של איומים וסכנות, גדלה האוכלוסייה היהודית בכעשרת האחוזים, נתמלאה שולמית אלוני חורי אף וחמאה נגד העיתונאיים שגילו את העובדה הזאת.

וגם אם נניח שרצו לגרש יהודים ולמחוק את עריהם המשגשגות, ה' יצילנו, דומני שתכנון העיר מודיעין ותחילת בניינה אז נועדו לקבל את מגורשי יהודה ושומרון לעת מתן האות. אך לאחר שהתמהמהו רבין-פרס, אז לא זו בלבד שקם יישוב חדש לתפארת כחזון שיבת השבות וישיבת ארצנו – כן נרבה וכן נפרוץ – אלא שגם היישובים שאוימו הכפילו ושילשו את עצמם. נכון שרבין-פרס הקפיאו את הבנייה, ולא ניתנו יותר משכנתאות, אבל מי שהיה לו כסף בנה, והיו גם יהודים שבמסירות כל מאודם מכרו את בתיהם שמעבר לקו הירוק ובנו בתים בישראל. ובקשר לבתים שנבנו באלפים על ידי ממשלת שמיר-שרון שהרגישה הקרקע נשמטת מתחת לרגלם, רבין-פרס העלימו עין כאשר מזכירויות היישובים החליטו לישב אותם, מה שזכה לכינויי חיבה מכגון "שכונת אשדר פולשים" ועוד. אבל הם לא גירשו יהודים מביתם. עלינו לזכור שהקיצוני ביותר שבהם לא דרש יותר – סליחה על הביטוי – מהזזת נצרים בלבד.

גם התעוררה תקווה בקרב הארץ כי לאחר שעם ישראל יגלה את השקר הגס של הביטויים ההזויים "שטחים תמורת שלום", "עם אויבים עושים שלום", "לוותר על האדמה לטובת האדם", ועוד, או אז יוסר האיום על היישוב היהודי לחלוטין.

והנה באה בשורת נתניהו, אותו העילוי המתייחס ברצינות לנאומי ארגוני המחבלים בערבית דווקא, ובטח לא לאלה הנישאים באנגלית. הוא גם יודע מה חשיבותה המרכזית ביותר של חברון בעם ישראל, לאורך כל התקופות, מימות עולם, לא כקודמו שלא שמע על רחל אמנו כפי שסיפר זאת פעם חנן פורת זצ"ל. אז התגייסה לטובתו תחנת רדיו חופשית – לה הוא הכיר "טובה" מאוחר יותר – שקראה השכם וערב "מהפך? מהפך?" (הנשמע במבטאי העיתונאיים כ"מה? הפח?").

הדמויות האוחזות במושכות התחלפו, למרות הקושי שנערם אחרי רצח רבין – שדרך אגב עזב את העצרת בתל-אביב כשהוא עולה לאוטו ומתיישב – שעליו תלו תקוות במחנה פרס כדי לנצח בבחירות, בהסתמך על הבוחר שיצביע מתוך תחושות בטן, והנה לפתע החל העידן החדש, והוא עידן נתניהו.

ניתן לשאול כאן, אחרי כשני עשורים, הכיצד, מה קרה אז למחרת הבחירות? הרי העיתונאים מטעם, שדימו את נתניהו לאחאב, כשהם תפרו לו את תיק רצח רבין, נתבקשו שלא לעזוב את עמדות כוח ההסברה שכבשו, בדומה להפצרות באוכלוסיות העוינות שלא לעזוב את הארץ לאחר מפלת צבאותיהם. כמו כן לא הוקמה וועדת חקירה, לא נעצרו ולא הועמדו לדין המנהיגים המדיניים שהכניסו את התופת, ששיתפו פעולה עם האויב. לא ניקו את הארץ מנוכחותם של פושעי האנושות נגד העם היהודי, ואותם ארגוני המחבלים עדיין תקועים לנו בלב ארץ ישראל מאות מטרים ספורות בירושלים.

אז האם קם בכל זאת עידן חדש כי לפחות נתלו תקוות בחידוש הבנייה? או שמא נָדַמו פיגועי התופת?

כי הנה אכן קם עידן חדש. והוא התחיל בפועל כשראש הממשלה הנבחר הפך את עורו, או אז נִדְמוּ עמי מבלי דעת, כששותקו הכוחות הבריאים של האופוזיציה, של הכוח המתנגד להרס. ואם היה ברור שהסכם הכניעה של רבין-פרס לא עבר באישורו של העם, כשהוא נשען על הקנה הרצוץ של התנוצצות השוחד מול עיניו של גולדפרב –כשמו כן הוא – ששוכנע לצדד בעד הפיתיון והעשר באותו הרכב, וכן על שניים מחברי מפלגת צומת שגזלו את המנדטים במקום להתפטר, מה שדומה לחייל מצבא מדינה א' המחליט פתאום שיותר מתאים לו לשרת במדינה ב' אבל באמצעות שימוש בנשק שהוא קיבל במקומו הראשון ; הרי שהסכם חברון עבר ברוב מוחץ.

ואותו נתניהו, שהלהיב את עצמו ואת הציבור מכל במה אפשרית בהזכירו את זכותנו על חברון הבלתי ניתנת לערעור, לא רק שהוא לא נראה יותר על שום במה שכזאת, אלא שהוא עצמו ביצע את המהלך המחריד. שלהבת הייתה כנראה תאונת עבודה, כפי שמעולם לא הכו על חטא כל מי שהייתה לו יד במתן רובים למרצחים ובהפיכת חלקי ארץ קדשנו למעוזי המחבלים שניהלו גיחות ממרחק אפס. כמובן שיד הפוליטיקאים לא שפכה את הדם הזה, כי אם אויבי השלום. והרי האם יש מישהו שיטען שזה מה שהם רצו לגרום לאחיהם אחרי שיצאו מתופת הגלות וסוף סוף זכו לקוממיות?

ובמרוצת השנים, המהפך המיוחל, שנתלה כאמור בנתניהו, הפך לרע במיעוטו. אין מה לעשות, "אין ברירה", כפי שנהג תמיד לומר שמעון פרס לכל מי שחלם שלפחות בארץ ישראל לא תהיינה אוכלוסיות המספקות כל יום רוצחי יהודים. מה לעשות, גם לו אין ברירה! לרבין-פרס הייתה ברירה, והם הלכו למדשאה של הבית הלבן עם חיוך רחב על הפנים (אולי לרבין פחות) ועובדה שנתניהו והמפד"ל הגיעו לשם בלב שבור ובכפיפת קומה. אם כן, אולי היה עדיף כבר להצביע פרס. הוא היה צועד בחיוך רחב וארשת ניצחון, ולא בפנים של ראש גטו יהודי שזומן להתייצב בפני הפריץ ולקבל בראש רכון את תכתיביו.

אמנם, נתניהו בקולו הינו סנגור מעולה כשהוא נואם למשל בפני שני בתי הנבחרים של הקונגרס באמריקה. אבל עיתונאי אחד בשם סגל, העובד בחדשות ערוץ טלוויזיוני כלשהו, הופיע בעת אחת המלחמות האחרונות בעזה, לא השתכנע מההטחות של נתניהו כשהוא הזכיר אז שתמיד טען שיציאה מעזה לא תביא שלום אלא תגרום להחמרת המצב הביטחוני. ולראייה הקרין תוך כדי תוכנית קטע שצולם בכנסת במהלך ההצבעה המכריעה והגורלית על אודות עזה. בין כמה מפנטזים בהקיץ, מופיע נתניהו והוא מצביע... בעד (כלומר נגד אחיזתנו במחוזו של רבי ישראל נג'ארה. הבעיה היא שגם סגל לא דייק. כי נתניהו אמנם הזהיר ללא לאות שיציאה מעזה תהיה אסון, אבל במבחן המעשי הוא הצביע בעד.

כאן המקום לשאול את עצמנו : אם אנחנו מזמינים פועל כדי שיבנה לנו קיר, והקיר ילך בזיגזג, האם נזמין אותו מאוחר יותר לבנות עוד קיר, כי בטח הוא למד בינתיים לבנות? ואם יצא שוב בזיגזג, האם נזמין אותו לבנות את הקומה השנייה, ואז את השלישית? בצרפת היו משחקים של הימורים על סוסים בתחרויות ריצה. האם אדם יעלה על הדעת להמר על סוס שהגיע בין האחרונים וכבר גרם לא להפסיד כסף, בטענה שהפעם הוא כבר ירוץ יותר מהר?

והנה כאן יש הסכם חברון, הצבעה בעד ה"הינתקות", מסמך לאודר, עשרה חודשים של הקפאת בנייה עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, אי הפצצת כורי הגרעין האיראניים, בניגוד למנהג הקדום לפיו לא נותנים לדברים כאלה להתפתח, אם בעיראק ואם בסוריה, שלושה בתים במגרון, כל מגרון, אולפנה, בתי דריינוף, עמונה, כשהקצב הולך וגובר, וכשהתנאים נעשים קשים ליהודים המגורשים מפעם לפעם. אם באולפנה העבירו קודם בעדינות יחסית את התושבים לקראווילות ובנו במקום הבתים שנהרסו שכונה יותר קרובה למרכז היישוב – מה שניתן לראות כ"העתקת השכונה" – על אף שלא בנו (עוד לא?) את שלוש מאות הדירות שהם חמש מאות ע"פ הידיעון (או שמא מר ראש הישיבה גורם לו לחרדת קודש), כיום מדובר ביישוב שלם שלא נודע לאין נעלמו עקבותיהם של התושבים.

כשאנו אומרים כי הקול קול יעקוב בנידון דידן, אין הכוונה שמדובר באדם ערמומי בעל לשון חלקלקה, אלא באדם שככל הנראה מדבר אמת, אלא שידיו שבויות כשכל מיני "עשיו-ים" מזיזים אותן, ומושכים בחוטים כבדמות בתיאטרון בובות. די להתבונן בהבעת פניו של נתניהו בכל מעשה בלתי מתקבל על הדעת כדי להבין שהשליטה בידיו אינה תלויה בו. הבג"ץ הוא רוח בלי אברים, והוא נטפל ומשתרש כדיבוק בגופו של נתניהו ועושה שימוש הרסני בידיו.

זהו העידן החדש. כיוון שללא העידן החדש, נתניהו היה מנהל את האופוזיציה, וסביר להניח שבעת כזאת הוא היה מוכיח בשיחות מוסר נמרצות את הממשלה, תוך כדי עמידה במרכז היישוב עמונה עם קיבוץ מאוד גדול ואולי אף מחנה אוהלים. והמפד"ל העייף היה מקבל כוחות וגם אנחנו היינו נשכבים תחת גלגלי הדחפורים ואוטובוסי הגירוש כמענה לקריאתו המוסרית של יוסי שריד. וכן היינו מוסיפים תפילות, צומות, עצרות תפילה ועוד. ה"אין ברירה" של פרס נהיה ל"אין ברירה" של נתניהו, בשקט, בלי התנגדות, בקבלת הייסורין באהבה.

הפגנות המוניות ? זה עוזר !

ואם נקשה : ומה יעזרו הפגנות המוניות?

1948 שנות גלות - מספר השנים מעברו מאז החורבן - זועקות לשמים, האם מה שעם ישראל צריך היום זה חברי כנסת אנוסים שמסתכלים ללא שליטה בפרעות ובהרס ביהודים כשהחידוש היחיד הוא שמלאכתם של שהאנטישמיים נעשית על ידי אחרים? כשמראים לכל העולם איך מגרשים את היהודי הנודד אחרי שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, כאשר אפילו למגישי החדשות הקשים ביותר נתקע המלל בגרון במראות שלא האמינו שיבואו עוד ובטח לא מישראל, שומעים שמתחדשת שוב השאלה הקודרת : "איה אל-והייהם" . אכן, יש טעם מר כשלמראית העין מלאכתם של רשעים נעשית על ידי אחרים, ועוד יותר קשה לא להיות משוגע ממראה העין, כשהאחרים הם יהודים המכים ביהודים.

ובכן, משדרים לכל העולם תמונות של קלגסים המכים באבות, באמהות ובילדים רכים וזורקים אותם מבתיהם. ובזמן הזה, זעקת העוול והזיקה לקוממיות נחנקת כי המפלגה המייצגת מבליגה בלית ברירה תוך כדי מתן כוח לכוח המבצע ? הייתכן שחמישים שנה אחרי שחרור ארץ היהודים, הטענה כי ליהודי אין זכות בארץ מולדתו תעשה שפטים ביהודים?

והבית היהודי בא להסביר ליהודי הקורבן שהכאב בא בכעין ניתוח הנדרש להצלת הגוף. כי מי הוא המחליט, מי הוא זה שקובע את עתיד ארץ ישראל, ואם היא תהיה ארץ יהודית או עוד מחוז לכיבוש ואסלמי של האזור ושל העולם כולו? מי הוא זה שקובע את הגבולות הפוליטיים של הימצאות היהודים בארץ, מעמדה שלטונית שהוא אוחז בה ללא כל תהליך דמוקרטי ? בית המשפט. אנשים שהבינו שאין להם סיכוי להיבחר לאחר שהאזרח הפשוט הבין את כל השקר שב"שטחים תמורת שלום" הנ"ל, נוחלים הצלחות נקודתיות וגורפות נגד היהודים הן ביהודה ושומרון, הן בגליל והן בנגב.

המחוקק הוא כבר לא המחליט, אלא מי שמחזיק בכוחניות בבית המשפט שאין כל בעיה מוסרית למחוק כבר לתפארת בשלמות ולהפוך שוב את היהודי לנע ונד בארץ. והוא גם יכול לצרף אליו גורם מדת זרה שחוות דעותיו המשפטיות באה כהמשך לחוות דעותיו של בית המשפט הספרדי לפני כחמש מאות שנה. והנה, כמלך, הוא בא בעזות מצחו לפסול את מסורת התורה שבעל פה היהודית, ולקבוע כמכריע את החוק את פרשנות המקרא שלו, בעניין המופיע בתחילת פרשת "כי תצא למלחמה על אויבך".

ובדיוק בנקודה הזו מסתמנת כל התועלת של ההפגנות הגדולות. כי כמו שבג"ץ ממנה את עצמו לפסקה בעניינים ההלכתיים יהודיים של ארץ ישראל, או בפרשנות התורה, כך הוא ניסה לפעול כפוסק הדור בהלכה בכל סוגיה, כולל מי יהודי ומי רב, ומי ראוי לנהל את הרבנות, הכשרות, המקוואות, וכן הלאה. ועכשיו עלינו להיזכר במה שזכה אז לשם "הפגנת המיליון". בימים ההם, כשאותו הארון ברק ביקש להכשיר את הבמות לעבודה שהיא זרה ליהדות, ולשחק בחוקיות ובמוסריות וכדומה, כשהוא ראה את עצמו כפוסק הדור, הזרם היהודי החרדי יזם הפגנת המונים שגם ישיבת בית אל הייתה שותפה לה בשטח, והשתרעה על כל אזור הכניסה המערבית של ירושלים. ראשי המדינה והצבא הפצירו ברבנים והתחננו שלא יקיימו ההפגנה. אבל הם לא נכנעו, לא לתירוצים ולא להבטחות, והנה ההפגנה התקיימה בשקט ובכבוד. אברכים עמדו כשהם מעיינים בספרי הגמרא שהצטיידו בהם. אז מה גרם לאחר מכן לברק להבין שהוא מתערב על ריב לא לו? והנה, לא שולבו ברבנות הערים בני דתות אחרות שיש בהן אזכור כלשהו ליהדות. ואם גם היום שוב מנסים לפרוץ פרצות, עם פרשת "הבנות" כביכול מול "נשות הכותל", אין הרתיעה מצד נתניהו ליישם את אותן ה"הבנות" נובעת כי אם מזכות הרושם העז שנשאר עד היום באותו המעמד.

למרבה הצער, נראה שרק מנהיגי המפלגות החרדיות יודעים להציב קווים אדומים, עד כדי כך שאף מנהיג לא יעלה על דעתו לחתור לפשרות שונות ומשונות. ראש סיעה חרדית, אם יבוא ראש ממשלה שירצה לתת סמכות או להשלים עם מתן סמכות לאנשים לא ראויים שיספקו בענייני הלכה הנוגעת לקדושת הגוף והקהילה, או ללימוד התורה, לא יישב יחד איתו בממשלה ; וכיצד יגיב ראש תנועה דתית-לאומית כשיבקשו לפגוע בקדושת הארץ ובקשר אליה? ואולי כאן מצוי המפתח להבנת התופעה : מדוע החוזרים בתשובה לא מתלהבים מהדרך הדתית לאומית? מדוע גם מבני הנוער שלנו נוטים לכבד יותר את החרדים או את החסידויות?

© יהושע סולטן

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
26 janvier 2017 4 26 /01 /janvier /2017 10:15

ניתן להבחין בשני סוגים של אורח חיים ברמה הרעיונית והביצועית. יש אנשים עקרוניים ויש אנשים נסיבתיים. יש מי שאוכל כשר כי זה חלק מהעקרונות שלו ויש מי שלא יסרב להזמנה למסעדה לא כשרה אם מכרים לא יהודיים יציעו לו להתלוות אליהם. מקרה השני ייתכן שיהיו קצת התלבטויות והתחבטויות טרם המעשה. ישנה גם שאלה פשוטה יותר. האם אני אוכל כשר כי יש ליד הבית שלי מכולת כשרה, או האם יש מכולת כשרה ליד הבית שלי כי אני אוכל כשר? כלומר, האם אני אוכל כשר מהותי או נסיבתי, מזדמן ?

במידה דומה ייתכן ראש ממשלה שהוא מנהיג רק לכאורה כי יצא לו לחיות בתוך מדינה יהודית. ובמדינה היהודית יש עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל ; כפי שבמכולת ליד ביתי יש רב פלוני טחון למהדרין, ורב אלמוני פרוס שאינו נופל מרמתו הכשרה מקודמו. אבל מה יהיה אם יפצירו בי לעזוב את המכולת ולשבת בשולחנם של אחרים?

ברוך הגבר אשר יבטח בה'. כמובן שאנו בוטחים בו ומודים לו על כל השליחים הטובים שהוא שם לפנינו. אין כל פסול להעריך ולנצל את הכלים שה' שם בידינו. הרי שפשט הדברים הוא שאכן כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אבל תמיד יש להתייחס לדברים בקני מידה נכונים : "וזכרת". ייתכן בדבר האחרון כאן ששאלה יותר נוקבת תחתור לכיוון שונה ותעמוד סביב נקודת המחשבה : אם כבר ה' נתן לך כוח לעשות חיל, אז למה שלא תשתמש בו ? וייתכן גם לשאול : "אם כבר ה' נתן לך שנשיא המעצמה שאתה יירא מפניה לא יהיה עוין אלא אדרבה אוהב, אז למה תמשיך להכות את אחיך היהודים ולמה תמשיך לקפח את זכויותיו של העם החוזר לנחלתו? שמא יש כאן בחינה שיגיונית של ופחדת מקול עלה נידף.

זה כבר עשרים שנה שנתניהו אומר לנו שהוא יודע את ארץ ישראל ובתוכה חברון, את שיבת ציון ואת זכויות עם ישראל עלייה. הוא נושא נאומים מפליאים, בחינת הקול קול יעקב. אלא שבקשר לידי עשיו, הוא הרגיל אותנו בטיעון הלחצים מבחוץ. ומעצם תפיסתו זו, הוא נתפס כהרע במיעוטו, וכתריס מפני פורענות מפלגות השמאל הכורתות ברית עם האויב. ולעט לעט התרגלנו שכביכול מדינת ישראל אינה מדינה עצמאית. על בניה, על התגוננות מפני אויב, אפילו ברמה הביצועית הנמוכה ביותר, כפי שמתאר זאת צבי פישמן בסרטונו הקצר שיצא לאחרונה, מבקשים אישור מנשיא ארה"ב. במילים אחרות, שיטת חומה ומגדל אינה אפשרית היום, ואילו היה מוטל על ממשלת נתניהו להכריז על עצמאות מדינתנו, הוא וחבר מרעיו (לאו דווקא במובן שלילי, רעים בקמץ שונה מרעים בצרה ; "רעים אהובים" זה לא אנשים רעים) היו נמנעים בק"כ טעמים. היהודי חזר לארצו אבל עדיין מייחסים חלות משפטית לחוקים של זרים שהשתלטו על ארצו בתקופות גלותו המרה. אין פלא אפוא שכל העיניים של מדינת ישראל פוזלות לאמריקה.

יכול להיות אמנם שאכן הפעם יהיה נשיא אמריקה אוהד לישראל, אבל למרבה ההפתעה, בתחום ההכאה האכזרית ביהודים על ידי שלטון יהודי, אם במישרים אם בעקיפים, נתניהו יהיה מסוגל להפגין דווקא עצמאות. חבר, עידן הגלות חלף הלך לו! לא ולא, ואם היום גויים לא יכולים לזרוק יהודים מביתם, אז עלינו להמשיך במנהג זה, יאמר לנו רה"מ.

ניתן יהיה להתפעל אם הממשלה תנהג באנושיות כלפי היישוב היהודי בארץ, תבטל את החוקים ואת שטרות הקניין שהונפקו (אם הונפקו) ע"י שלטונות זרים שנעלמו ואינם, אבל הגורמים להמשך ההרס כאילו היהודים לא נהיו ריבוניים בארצם, בעקבות החלפת השלטון באמריקה. אבל כדי שנאמין בתום לב שהמהפך הזה שם יהיה באמת גם מהפך לגבנו כאן, צריך קודם כול להסביר לנו עד כמה קלינטון (הבעל) היה רע בשבילנו, כשהוא פעל בכל כוחותיו כדי להמיט עלינו את אסון הסכמי אוסלו, שבגינם עד היום שוכנים ארגוני מחבלים בלב ארצנו, תקועים על אוכלוסיותיהם העוינות בין ירושלים לבית אל. הום יגידו לנו שקלינטון היה חבר, אז במה השתנה טראמפ? האם הממשלה תשכיל לתפוס טרמפ על טראמפ?

אכן קשה להאמין שנתניהו יפעל למען ההסדרה החוקית של הימצאות היהודי בארץ ישראל, כי הלא דין הוא. אם הוא לא היסס (או אולי קצת היסס ואחר כך התגבר על הספק) לגרש קהילות שלמות מחבל ארץ כשהיו בהן כריבוא יהודים, כאשר ישיבתם הייתה חוקית לכל דבר, מדוע כל כך קשה להבין שאותו בנאדם יכול לגרש יהודים בכמויות יותר קטנות ומאדמות שהימצאותם בה אינה חוקית בדת הממלוכים או העותמאנים ? אז הוא ישכנע אותנו שאין בכוחו לאשר נוכחות יהודית בארץ, ויעתיק את מגרון ואת ל' דירות הישיבה הגבוהה שבבית אל. אך במצבים אחרים הוא פשוט יהרוס וישלח פרשים להכות ביהודים, דוגמת בתי דריינוף ושלוש בתי מגרון בבוקר של חורף קר.

עובדה שבמקומות אחרים נתניהו אינו מונע בנייה יהודית, למרות מיקומים זהים למקומנו, הכוונה בעניין ייחס האומות אליהם, כמו ביתר עילית למשל, או אריאל. ולכן ספק אם העיכוב המתמשך כבר כמעט חמש שנים בעניין בניית שלוש מאות הדירות שלמאן דאמר יכולות להגיע לחמש מאות, תלוי באמת בתוצאות הבחירות בצידו השני של העולם, במקום שהולכים לישון כשאצלנו קמים.

ולכן עלינו להיות תמיד מכירים תודה לה'. הגאולה לא תובא ע"י רוזן זה או מלך זה מבין האומות, אלא ע"י ה' הבוחר בשליחיו. אין להלל לקלס ולשבח לנשיא ארה"ב. זכורני כי במלחמת המפרץ הראשונה, יצאו לחוצות קהלים להודות ולשבח ל"פטריוט", אותו הטיל נגד טילים. לא רק שהמפגנים המגוחכים הזכירו אוהדי כדורגל בתהלוכותיהם, אלא שמי שהסתכל נכון לשמים ראה שטילי הפטריוט התפוצצו באוויר לבדם ושטילי הסקאד המשיכו בדרכם, רובם לים. למחרת ההלל והשבח ספגה רמת גן את המכה הקשה ביותר מכל המהלך ההיסטורי הזה. מי שהציל את ישראל, זה הקב"ה, ואף לא דרך הפטריוט. בחינת ה' ילחם לכם, כשחוסן חשב להתנגש בנו ולבסוף משך יריב אחר אליו לפני יציאתו לדרכו אלינו.

אנחנו תמיד מחפשים מה הן הסיבות לחוסר הצדק המופגן כלפי היישוב שלנו. האם חשבנו על דברים שמתרחשים בזעיר אנפין בתוך קהילתנו ויכולים להיות דומים לדברים היותר גדולים שמעיקים עלינו מבחוץ? ואולי ברמה האישית אנחנו לא נוהגים במאזני צדק, איפת צדק והין צדק גם ברמות של עמדות שלטון הקטנות ביותר שיש בנו, ואולי בחסות איסור לשון הרע, בביטחה שלא יודעו הדברים, ושאם יתוועדו, נטיח במגלים שהם מוציאי שם רע? על רשימות למגרשים בהן אדם עמד בתורו ודחקו אותו החוצה כדי להטיב לאנשים יותר "משלנו"? על מקומות עבודה שאולי לא ניתנו לאנשים תמימים ומתאימים, על עולים חדשים שלא קיבלו עבודה למרות שהציווי לאהוב את הגר ולא להונות אותו חל היום על היהודי השב לארצו מארצות הנכר? ושלא נשלה את עצמנו בטענה, כדוגמת סדרות הטלוויזיה האמריקניות, כי יש [כבר] ספרדי או צרפתי אחד בכל מסגרת עבודה, יצאנו ידי חובה. או שמא אנחנו גורמים להפרעות לשכנים ומתייחסים עליהם בבוז כשהם באים בעדינות לעורר את תשומת לבנו?

בכל אופן, בין כך או בין כך, בנפול אויבך אל תשמח. אומנם נראה כאן שלהיפך במתרחש באמריקה מדובר בקימת אוהבך, אלא שהצלחתו של האוהב (בהסתייגות כמובן) עשויה לסמן מפלה לאויבים.

יהושע סולטן ©


אנא פתח לנו שערי גאולה

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
15 juillet 2016 5 15 /07 /juillet /2016 12:00

לאחרונה הוחמר המצב בו נשלחים יהודים לכלא כאסירי ציון בציון. הדבר המעורר תמיהה פחות מתגלם ברדיפה העיקשת כנגד ציבור שלם והניסיון לעשותו מוקצה מחמת מיאוס בעיני שאר האזרחים, מאשר בחוסר התגובה ובדממה השוררת בקרב הציבור המותקף. כיום דם ה"מתנחל", במובן האירופי ולא במובן המקורי של "והתנחלתם את הארץ", כלומר במובן של זר המצוי בארץ לא לו, הוא דם הנתפס כפחות חשוב מזה של החרק הנדרס תחת סנדל הולך הרגל.

מעשי טבח ביהודים שבוצעו על ידי ערבים בשם הדת המוסלמית כבר לא עוררו סערה עולמית מרגע שצוין שהתינוק הנשחט בזרועות אמו הוא תינוק מתנחל ומרגע שהילדה שמחבל ערבי אלמוני פרץ לחדרה ודקר אותה בעשרות מכות להב היא סה"כ ילדה מתנחלת. התופעה של היום נותנת לנו לפענח למפרע את אי ההבנה התהומי מצד התודעה האנושית כלפי מעשי העינויים והרציחות הרבים שפקדו במלחמת העולם השנייה את היהודים, ולהבין הכיצד העולם הנאור השלים עם התופעה המכחידה. ובכן, הפיתרון הוא טמון בשאלה. כי אם היום התואר שנותן למצפון האנושי לישון בשקט כשיהודים נרדפים בשל זהותם הוא התואר "מתנחל", אז בזמנם התואר שנתן לאנושות לישון בשקט היה התואר "יהודי". המשפחות, הילדים, ההורים שנרדפו ונרצחו על לא עוול בכפם היו פשוט סה"כ "יהודיים".

עבודת הפרופגנדה על הרגש האנושי מתמקדת ביצירת המסר כי הציבור שזכותו לכבוד ולחיים מעוּרער ונרמס עומד מחוץ להגדרה ולתחום של מי שראוי לו להיקרא בן-אנוש. הציבור החיצוני נתפס כתת אנושות. ותת-האנושות נפלה באירופה תחת הכותרת "יהודי" והיא כיום כלולה תחת הסמל "מתנחל". הסמל היה באירופה עוד יותר חזק כאשר הוא לווה בתווית, כשהטלאי הצהוב המאוד ציורי הודבק על דיוקנו. היום ישנה עבודת הסברה מאומצת שלא בוחלת בשום אמצעי פרופגנדה אנטי-יהודית. הבה נתייחס כדוגמה לתרגיל אחד העובד בשיטה של התפשטות בשרשרת בדומה לעלילות הדם של ימי הביניים. אם פעם חשדו ביהודי מסוים – לשווא אמנם – שהוא רצח איזשהו ילד נוצרי, לא לקח זמן עד שהשמועה הפכה לדרישה מטורפת לעשות שפטים בכל יהודי באשר הוא ; כיום הדבר חוזר על עצמו, בשינויים נסיבתיים בלבד. מאשימים יהודי מסוים, סליחה, מתנחל, – לשווא – שהוא שרף בית והרג ילד הפעם ערבי ששהה בתוכו, ומשניאים על דעת הקהל את כל מי שייקרא מתנחל. וכדי שהנושא לא יירק מהכותרות, משחילים לשמחת נישואין רוקד עם תמונה של אותו הערבי שנהרג, ומייד הופכים את כל המעמד, מהחתן והכלה ועד לאחרון האורחים דרך המלצרים, ל"חתונת השנאה". וכשרואים שאפילו עיתונים שאינם נחשדים כמזדהים עם האויב ולא רגילים להתנכר לאחיהם כמו "ישראל היום" מפיצים את השמועות, אז יש לנו מבט אל הכוח של שיטות אפלות שלא התעייפו כלל ועיקר.

כמובן שמטרת ההכפשה היא להפוך את ה"מתנחל" לאונטר-מענש בעל ערך נחות כדי שאיש לא יזדעזע בעת פורענות שלא תבוא. השיטה הצליחה לפני כשבעים שנה בליל הבדולח דגרמניה ולפני כעשר שנים בליל הבדולח דגוש קטיף. (לאחר שלא קיבלתי תשובה בקשר לשם שניתן לאותו ליל פורענות בו נשרפו כל בתי הכנסת של עזה, הובן הדבר שאותו לילה ייקרא מעתה "ליל הבדולח דגוש קטיף").

אך כאמור, הדבר היותר תמוה הוא מדוע הקהל שצלם הא-להים שבו מעורער עד היסוד אינו מוחה. כאן נראה היבט שלא תמיד ערים לו. בקרב קהל המתנחלים, קריא בקרב אותו הקהל היהודי השפוי שברור לו שעם ישראל לא חזר לארצו ומולדתו, אחרי תקווה בת שנות אלפיים, כדי לצאת שוב לגלות, אך הפעם מתוך בחירה חופשית, באמצעות מסירת ארצו במו ידיו לזולתנו שבאומות ; בקרב אותו הקהל היהודי שלא חושב שהוא חטף את המקל מידי מכהו כדי להקל עליו ולהכות את עצמו לבד, הובן אכן שכל מגמת הפרופגנדה הפוסלת אותו בהבדלה בין ה"מתנחל" לשאר האנושות, היא להפרידו ולהחרימו, ואז הוא ישאף לאחד ולאחת את הקרע.

כאן מסתמנות שתי דרכים נגדיות לאחד ולהגיד שגם המתנחל וגם הלא-מתנחל שייכים לאותו העם. אז ניצבות לפנינו שתי אפשרויות : או שכולנו מתנחלים, או שאומרים שכולנו לא מתנחלים, או במילים אחרות, מבלי לזלזל בעיר הקודש תל-אביב, שכולנו תל-אביביים. אלא שהתוצאה שהאפשרות השנייה, היא שבמקום להזכיר שגם תל-אביב, העיר הגדולה, לא נבנתה כי אם מכוח הרוח החלוצית שאסור שהיא תיפסק, ולכן על תושביה להבין ולהזדהות עם הרוח ההתיישבותית של השומרון, חברון ובית אל, הוחלט להתרכז דווקא בפן האינדיבידואליסטי אנוכי של חברה לכאורה בנויה מאוסף של אנשים פרטיים. ואז נוקטים נושאי דגל קו ההסברה ההתיישבותית בנימה הבאה : "גם אנחנו קמים בבוקר והולכים לעבודה או ללימודים ביום וחוזרים הביתה כדי לשבת בשקט בלילה".

וכאן נגענו לשורש הבעיה של השקט הציבורי. כי נראה שהבחירה הזאת היא זו שגרמה לאי-יכולת התגובה מול מעשי עוול שרק הולכים ונהיים יותר חזקים. נפרשה לנו מלכודת באופן שאם נגיב במחאה משמעותית, מיד נעמוד בסתירה עם עצמנו ונגלה שלמעשה אין אנחנו כתושבי תל אביב המסתפקים בניהול חיי חברה של אנשים העמלים ללימודם ולפרנסתם ללא כל אופי "פוליטי".

תודעת חופש ההבעה חלשה בחברה הישראלית

בנוסף לנ"ל, חופש הביטוי בכלל וחופש המחאה בפרט אינם ממש חלק מהמסורת הציבורית בישראל. מאידך, ישנו עיקרון משפטי האופייני למשטרים דמוקראטיים שדעת הקהל בארץ נראית כלא מודעת לו : אותו ערך קרוי "הגינות דרכי גביית ראיות". בתקשורת הפחות או יותר חופשית העידו שהמתחקרים כל כך משכנעים בפשע המיוחס למתוחקרים, המטופלים כאשמים למרות שהם בקושי חשודים, עד שהאחרונים מתחילים להרגיש שהם לוקים במחלת השכחה. אם זה כל כך ברור שהם היו במקום פלוני ביום פלוני ועשו מעשה פלוני, איך זה יכול להיות שלהם בעצמם אין מזה שום זכר ואיך זה ושנדמה להם שהם היו במקום אחר באותו יום ועסקו במשהו אחר. פעם היה אדם בשם אדיר זיק שערך תוכנית בימי שישי בערוץ שבע. הכינוי בולשביקים היה שגור בפיו כשהוא דיבר על השלטון שהמיט על מדינתו את הסכמי אוסלו והכניס את התופת בחוצותינו. תחילה חשבתי שהוא מגזים, עד שראיתי באיזו צורה פוגעים במפגינים בזמן שהם מסתפקים להפגין, איך מתנפלים בשיטה אקראית שוטרים ללא תו זיהוי בקבוצות של ארבעה על אחד. היה אז שרטון קצר של נער מצרפת שצולם בעת הילקחו למאסר, כשהוא פנה להוריו והצהיר להם שהוא לא פשע בדבר.

אין במה גם בימין

ישנו עוד דבר אחרון האופייני לנטייה לשקט בחברה אפילו הלא שמאלנית. ניתן לשים לב לכך שמי שכותב או מדבר מבלי להיכנע למינוחים המגמתיים השוללים את זכויותינו בארצנו, לא ימצא בקלות במה אפילו באתרים שהם בעד ישראל. אין הדברים נאמרים מכלי שני או שלישי אלא מניסיון אישי. ולמרות שהמאמרים שאני כותב בצרפתית מתפרסמים באתרים מפורסמים בתחום היהדות והישראליות, אתרים שהם מהמובילים בהבעת הצדק שהוא איתנו בכל מה שקשור למדינת ישראל ולארצנו, אינני מקבל מענה מערוצים אינטרנטיים מהמחנה שלנו כשאני כותב בעברית.

ולסיכום, עלינו לשנות את הכיוון. עלינו לא רק להבליט את הצד השווה בינינו לבין תל-אביב בתור חלוצים לשעבר בשבילם ובהווה בשבילנו, אלא להסב את תשומת לבם שהחלוציות שלהם היא חלוציות של כל רגע ורגע, ומבלי שמירה על השאיפה להפריח את השממה ולהשיב בנים לגבולם, העתיד של העיר השוכנת בחוף הים התיכון לא יהיה מבטיח לאורך זמן. אם הערכים הבלעדיים יהיו ההישגים הכלכליים והצבאיים, עשוי להיווצר מצב בו אלופינו ימצאו את עצמם שומרים על אוכלוסיית נוכריים מפני אוכלוסיית נוכריים אחרים בהעדר יהודים ח"ו. כי בארץ ישראל כולנו באותה הסירה, ומה שמראות לנו האומות כשנאה כלפי המכונים מתנחלים רשמית וכאהבה כלפי מי שלא מכונה מתנחל רשמית, היא אחיזת עניים, ואותם השונאים מחוץ רוצים שה"אהובים" יחסלו ח"ו את ה"שנואים" כדי להקל על ההמשך. התנגדות אצל תל-אביב כלפי חברון רק תתן פתחון פה לבני עשיו : "אם את זה עוזבים, למה אתם לא עוזבים את זה?" כי הדורשים שארץ ישראל, המכונה פלשתינא בלע"ז, תהיה טהורה מיהודים בעזה, רוצים שכך יהיה בכל הארץ. אל ניפול בפח כי כולנו מתנחלים.

כותב : יהושע סולטן

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
22 juin 2016 3 22 /06 /juin /2016 13:14
חברון, שכונת אברהם אבינו
חברון, שכונת אברהם אבינו

כשרופא חותר למציאת פתרון לבעיה רפואית, עיקר עבודתו היא לשים שם על המחלה. כל עוד היא לא תזוהה בוודאות, הוא יסתפק במתן תרופות להרגעת התופעות בלבד. כן הוא הדבר כאשר יש להגדיר כל איום. ובהקשר הזה אני תמיד נדהם מחדש נוכח הלשון התקשורתית פוליטית בקשר לשאיפות הרצחניות של ערבים כלפי יהודים הן בארץ והן בשאר העולם. אם בקשר לגרמניה אומרים שהקרבנות נרצחו ע"י הגרמניים, לא כן הוא הדבר כאשר ל"ע אדם נרצח ע"י הערבים. הדבר תמיד מסוגנן באופן שהגורם לא יזוהה, ולא ייקרא בשמו, ותמיד אנו עדים לסגנן סגי נהור, ל"נפגע בפיגוע ירי תופת דריסה..." (עקף בעיגול), בהתחמקות מכחידה מהצבעה ברורה על הגורם העוין.

גם כשמתקרבים במקצת אל שורש הבעיה, אז המניע של המחבל הערבי-מוסלמי לא יהיה גזעני אנטישמי. ולא תהיה כל השפעה מכך שלמעשה המחבל מקבל השראה וגיבוי מצבורים שלמים סופגי ושופעי שנאה עד כדי הסתכנות כל יהודי באשר הוא שיעבור דרך שכונה הקיימת מכוח הכיבוש הערבי בנתחים מארצנו. ואותה השנאה היא כל כך מובנת לכולם, ולא משנה מה תהיינה הדעות, שכשזה קורה, זה בטח בטעות והאשמים לכך לא יהיו אותם שונאים שעליהם לא מדברים (מבחינת נפגע בפיגוע) אלא המתכנתים של אפליקציות הניווט למיניהם. כי עצם העובדה ששונאים כל יהודי, זה דבר מקובל לחלוטין, ואין פוצה פה.

ובכן, אם כבר ייאמר שהמפגע הוא ערבי, אז בסמוך מאוד ייאמר שהמניע הינו לאומני. גם בעיתונות המזוהה עם וזכויותינו על כל ארצנו, יהיה כתוב שהרקע למעשים אלה הוא לאומני. ובכך ראו איזה פלא ! פתרנו את בעיית האנטישמיות. פשוט, הירגעו, אין אנטישמיות בארץ, תמשיכו להיות שאננים ! ובדרכים עקמומיות יוסבר לנו השכם וערב שכשמדובר ביהודים החיים כעם חופשי בארצו, יש רק בעיה של איזשהו לאום הסובל מקיפוח והשופך את הדם היהודי לא כי הוא דם יהודי אלא שבמקרה אותו המקפח הוא יהודי ואם כן הוא כבר אחראי למצבו ועליו לשאת באשמה.

וכמו שמתעלמים מהזהות והמניעים של השונאים, כי כאמור הם לא רוצחים יהודים בשל היותם יהודים, כך יישמע אף בקרב אנשי שלומנו שגל ה"פיגועים" החל לפני "ששה חודשים" (קצת יותר כי ייחסו את ה"התחלה" לתשרי השנה). למדנו על פרעות תרפ"ט, למדנו על הקשר האידיאולוגי והמבצעי ההדוק בין הטלר לאיש הדת המוסלמית הדגול חוסייני. ובכל זאת, כאילו אין אנחנו רואים את הקשר, אנחנו בולעים את השפה ואת המינוחים השקריים הנ"ל.

זה כבר לפחות מאה שנה שאנחנו עדים לתופעה בה ערבים מתנכלים ליהודים, שאנחנו מודעים למניעים השותפים בין הנאציזם לאסלם. ואם יש הבדל, הוא עומד בכך שהרציחות מצד הנאציזם הגרמני פסקו כשגרמניה נכנעה לפני כשבעים שנה ושהרציחות מצד הערבים והאיסלם המשיכו גם לאחר מכן. המנהיגים הגרמנים נשפטו במשפט נירנברג, ובאותו זמן אמין חוסייני לא הועמד לדין ואף הוגן בחסות צרפת.

כעת נראה עוד פן משמעותי בשימוש המגמתי המדבק של השפה הפוליטית-תקשורתית. והבעיה היא בשימוש במונח פלסטין ובניצולו המעוות. כידוע, פלסטין הוא השם הלועזי של ארץ ישראל. וגם אם נתייחס לכוונותיו של אדריאנוס קיסר להשכיח לאחר דיכוי מרד בר כוכבא את השם יהודה מהמפה, בכל מקרה, פלסטין הוא השם הלועזי של ארץ היהודים. וכנגזר מעובדה זו, הפלסטינאי הוא היהודי. אגב, גם בארץ השם פלסטין, שנכתב אז באיות שונה, פלשתינא, היה מכוון ליהודים. ויתירה מזאת, היישוב המשיך להשתמש במילה הלועזית, וכל הממצאים מהתקופה שקדמה לעצמאותה של מדינת ישראל יעידו על כך, כמו למשל הבנק הפלשתינאי, ששונה לימים לבנק לאומי. על שם איזה לאום ? הלאום הפלשתינאי כמובן. ומי הוא הלאום הפלשתינאי ? עם ישראל. המשורר והפייטן אשר מזרחי, כשהלך לגור בתוניס, היה מזוהה בשל מוצאו הקרוב בתור פלשתינאי. יהודי שהיה עולה לארץ בכל התקופות אז הלך לפלשתינא, ארץ היהודים.

ניסיון דומה של גנבת סממן זהותי לאומי מהותי כנגד היהודים נעשה כבר בעבר, כשהנוצרים כינו את עצמם בתואר : "ישראל האמיתי". וכמו שלא יעלה על הדעת שנקבל דבר כזה של ישראל חדש המנסה לרשת אותנו, כך לא יעלה על הדעת שנסכים לכך שאנשים אחרים ייגנבו את זהותנו כעם השייך למולדת, ומובן שלא ניתן להם להפוך אותנו ליהודי הנודד הנטול מולדת לצמיתות.

וכל הטמטום של חלוקת הארץ, ובעיקר כשנכסי צאן ברזל כחברון ובית לחם ייכללו חלילה בחלק שיש שואפים לתתו לאויב, אינו אלא תופעה סכיזופרנית אמיתית או מעושה שמתייחסת לאיבה כאילו היא פרצה רק לפני ששה חודשים או לכל היותר 59 שנים בשחרור ירושלים וחברון. זהו ניסיון נואש ומנותק לחלוטין מהמציאות שרוצה לראות באנטישמיות את אשמת היהודים כאילו רק "תעזבו את השטחים" ואז "יהיה בסדר", בלשון ההדברה- פרופגאנדה הרדיופונית. כאילו לא ניסו להשמיד אותנו לפני מלחמת ששת הימים, וכאילו לא ניסו להשמידנו לפני קום המדינה, וכאילו לא שתפו פעולה עם הגרמניים בהפעלת לחץ על הממלכה הבריטית שחזרה בה מהבטחותיה ליישוב וגללה בכך את האבן על באר החירות דרכה יכלו עדיין יהודי אירופה להימלט לכיוון ארץ ישראל.

אין אשמה יהודית כלפי השונאים, לא כלפי הערבים, לא כלפי הגרמנים, ולא כלפי האינקוויזיציה הספרדית. אם יש אשמה, צריך לחפש אותה בבחינת : "שובו אליי ואשובה אליכם".

אין זה אקראי, אם אלה שמצדיקים את טענות האסלם, אלה המנסים ללא לאות למחוק את מורשתנו ואת הקשר שלנו עם חברון ועם שכם, נקראים שמאל, כי זה אותם האותיות (או אותם הצלילים, ס', ש').

ולא זו בלבד, אלא שמי שקורה לערבים הכובשים את ארצנו והמנסים להדיחנו פלסטינאים, לא מודה בארצו. וכאן ברשות הרבנים יש להבין ולהפיק דבר מתוך דבר. אם אדם שלא מזדהה עם הקשר לארצו, כשאומרים עליו שהוא איש מצרי, נחשב כלא מודה בארצו, אז כך הוא הדבר כשאדם יאמר על זר שהוא זה המיוחס לאותה הארץ. פעם שמעתי בצרפת ראיון של פוליטיקאי[1], והוא אמר שהוא קורא לפלסטינאים בשם זה כי זה שמם, אילו הייתי במחיצתו של המרואיין, הייתי מתקומם ואומר : "לא, הפלסטינאים, זה אנחנו, היהודים, אז אל תכנה בשמנו-זהותנו אנשים לא שייכים".

אינני יודע אם השימוש במונחים לועזים פוגע בלשון הקודש, אבל בנידון דידן נראה שאכן כך הוא הדבר. כי אם היו מכבדים את השם העברי של ארצנו, אז כל הוויכוח הנשען על השקר, בעד או נגד "מדינה פלסטינאית", היה מתגלה במלוא ההיבט האבסורדי שלו ובמלוא חוסר עניינו באמירה : "בעד או נגד מדינה ארצישראלית?" ואז התשובה הייתה : "כמובן שבעד", כי אז ללא שום הטעיה היה גלוי לכל שהמדינה הארצישראלית היא מדינה יהודית ותו לא.

[1] Antoine Wechter

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
16 mai 2016 1 16 /05 /mai /2016 09:23
מהשחלת הדת הרפורמית ועד לכפיית יום אידם של הנוצרים כיום השביעי

בימים האחרונים מתרבים סימני הפריצה בצביון היהודי של המדינה כשהסדקים נראים כהולכים ומתרחבים. באווירת גזרת האיסור שהוטל על היהודים להתפלל במקום מקדשנו (עניין בו נתניהו דווקא כן נאבק בבג"ץ, כי למיטב הבנתי בית המשפט מתיר), שכללה השפלה – שעברה בשקט – של רב מכובד ביום העצמאות ויריקה בפרצופה של כל המדינה – גם היא עברה בשקט –, ובנוסף לאישור התקדימי והמסוכן שניתן לדת הרפורמית (המתיימרת להיות פן ביהדות כפי שדרשה גם דת אחרת בחיתוליה) להיאחז בקדשי ישראל, כיום מתחדש הניסיון לשנות את הנוף הארצישראלי ולהפוך את יום אידם של הנוצרים ליום השביעי של השבוע (יום שבועי ששובתים בו הבא לפני רצף ימי העשייה הוא בפועל היום השביעי). אמנם הניסיון הזה תמיד נכשל בעבר, אבל לאחר שהרפורמים נענו, החשש גובר.

הגזרה עובדת בשיטות היצר הרע : הוא מעולם לא דרש מאדם הנאמן לתורת ה' לעזוב את הכל בפעם אחת, כי אם בשכנוע אותו לעבור על דברים קטנים תחילה. כמו כן אומרים לנו שמדובר רק בפעם בחודש, ושהדבר יובא לדיון מחודש מעת לעת. וכן נותנים שוחד ליהודי המאמין והנאמן ומשכנעים אותו בשפת פרסומות : "הנה, מה טוב ומה נעים! תוכל להזמין חבילת נופש בה תקבל כפליים! יהיו לך שני דברים במחיר אחד : גם שבת וגם יום בילוים וטיולים!"

כך מצדיקים בטענות מפתות את הדבר הלא הגיוני הזה שאחרי שהבנאדם רק שבת וינפש, ואחרי שהוא רק חידש את כוחותיו לקראת "ששת ימים תעשה מלאכתך", הוא דווקא יתחיל את העשייה ביום ביטול. כשהשכל הישר לעומת זאת אומר שאם ניתן להניח שרצף ימי העשייה הוא זה שמתיש את הכוחות, אז כדאי אם כבר להנהיג יום הפסקה באמצע השבוע, כמו שהיה נהוג בצרפת בבתי הספר בתקופת ילדותי שם. רק שלקח להם שם כמה עשורים טובים להבין שמיעוט שעות וימי העבודה הוא מרכיב משמעותי ביותר בנוגע למיתון ולשפל כלכלי – שכן מדינה בה עובדים 35 שעות בשבוע, גם זה ירד בהדרגה, לא משגשת והולכת כלכלית – ופה מסתכלים בעין מצומצמת רק בימיו הראשונים של אותו התהליך. או שמא יגידו לנו בהמשך שעלינו לעבוד עד שעה לפני כניסת שבת בקיץ או עד שעתיים בחורף ?

ולכן אני פונה אליכם, חברי הרשימה, כדי להזהיר מפני שאננות בעניין, ולכל מי שיש לו קשר ומגע עם מחליטים, לעמוד כנגד הגזרה ההיא, כי מדובר בניסיון ברכוּת לפגוע בזהותה של המדינה הפועמת כיום לעיני העמים ולתפארתנו בהתאם לקצב שקבע לנו ה' בתורתו.

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
23 février 2016 2 23 /02 /février /2016 12:16

18 בפברואר 16, ט' באדר א' תשע"ו

שלום. קראתי דברים לא הגיוניים בשאלה הקשורה למקומות בהם ראוי לערוך קניות.

האם לקנות בחנויות של יהודים בה מועסקים יהודים וכן ביישובים שרכבים עם לוחית של רמאללה או יודנריינים אחרים לא מורשים להיכנס,

או האם לקנות במקומות שמעסיקים אוכלוסייה עוינת והמנהלים הקפיטליסטיים יורקים עלינו בפנים.?

לדעתי, עצם העובדה שצריך להביא לדיון שאולות כאלה מאוד מדאיג.

לפני שעליתי לארץ, היו הרבה אנשים שעשו מאמץ לקנות תפוזים מישראל ולא מספרד גם כאשר היה בדבר כרוך בהשקעת קצת מאמץ וזמן כשהמוצרים הישראליים היו יותר רחוק.

איפה האידיאלים והערכים, כשרק בשל פיזור מוצרים וקצת הליכה בין חנויות ובין שכונה א' וב', מעדיפים להעשיר אדם שברשת חנויותיו כבר חותכים בשנית בבשר החי של היהודים.

אישית הפסקתי לעשות קניות אצל רמאי לוי מאז שערבי התחיל לחתוך בבשרם של יהודים באחת חנויות הענק שלו ; כי לא רק שהוא לא התנצל על המצב הביטחוני המועד לפורענות שיש בחנויות שלו, אלא שהוא גם קילל את היהודים באומרו שהם הגזעניים, כשאנשים החפים מפשע (כדי לנצל את הביטוי הידוע המנוצל לשקר במקומות אחרים) הביעו את דאגתם. עולם הפוך ראינו.

לאחרונה, לפני כחודשיים, אני מודה שנכנסתי חד-פעמית לחנות לוי לקנות איזה ממתק בכמה שקלים. הגברת בקופה ביקשה את הכרטיס השייך לחנות שברשותי, והיא אמרה לי שהוא מאוד ישן. אמרתי לה בנימוס שאין סיכוי שאחדש אותו.

בנוסף, אני רוצה להזכיר את התקופה של פתיחת החנות בשער בנימין, כשעופות נמכרו בשקל לקילו בכל מיני מבצעים שונים ומשונים, ורק מעטים עמדו בפיתוי והמשיכו לקנות אצל חברנו שממה בבית אל.

וכל מי שטען ש'קשה לו כלכלית הסתפק בהנאת שעה, כי לאחר שהחנות נסגרה ושבעליו הקונה את ארץ ישראל באיסורים נאלץ לקחת כל עבודה בגיל קרוב לשבעים כדי לשרוד.

יש ביישוב חנויות מכולת שאני אומר עליהם שהם מנוהלים ע"י אנשים עם ערכים. לא רק שהם מעסיקים יהודים, אלא שחלקם בזכות זה זוכים לחיות בכבוד למרות אי התאמתם למוסדות חינוך או השכלה פורמליים.

בידוע בתככי הכלכלה שאין שום רחמנות בעשיית הכסף. משתדלים להטביע את הקטנים במראה פנים מחייכות ולאחר שזה עובד לשלוט כפריץ בכל האזור. תארו לעצמכם שביישוב לא יישארו ח"ו עסקים? האם העשירים ביותר בינינו חושבים על מי שאין לו רכב שיצטרך לשלם 15 שקל נסיעות ולצאת מהבית שעה רק כדי להביא לחם וביצים לארוחת ערב של הילדים?

ומי שחושב שבטח לי הכל נוח, אז גם לי יש דברים שאני לא מוצא בבית אל. אז אני עורך לעתים את אותן הקניות במחנה יהודה ומשתדל לקנות מחנויות בהן דואגים להעסיק את אחינו ולא את אויבנו.

למשל אני לא מוצא כאן שקדים לא קלויים במחיר סביר, וכדומה, דג חי, דייסה ב15 ש"ח ל400 גר, כי כאן רק מוכרים את מוצרי היקרן מטרנה (20 ש"ח ל200 ג).

אם אנחנו לא נחזק את הכלכלה של יישובינו, מי יעשה זאת למעננו?

לא ייתכן שהגבול לערכים הארצישראליים והיהודיים לא יעבור את המבחן של קצת הליכה ברגל רק משום שהחברה הצרכנית הרדימה ופירמטה את כל העולם, כולל המקומות עם הכי הרבה ערכים והידיאלים.

בשורות טובות ושיסתלקו אויבננו מפנינו, שיפלו לפנינו ולא יימצא בנו מי שיאמר להם קומו.

על חשיבות גיוס נרחב לעמידה על צדקת דרכנו

23 בפברואר 16, פורים קטן, י"ד באדר א' תשע"ו

בהמשך לנידון אודות הימנעות מקנייה אצל רמי לוי בשער בנימין

הטענה הדורשת להמשיך להגיע למקום ולקנות כי אסור להיכנע לפחד שהגויים מנסים להטיל עלינו, ושהניצחון המוחץ ביותר בינתיים הוא שאנחנו נמשיך לחיות, לחייך ולצחוק כאילו אינם קיימים כאן, בהתעלמות מוחלטת מקיומם, כדי שלא יתקיים הכתוב "חדלו פרזות בישראל", אינה במקום בנידון.

עוד טענה נאמרת כאן, כמבטלת את הדרישה הטבעית להחרים את רמי לוי. והיא שבכל חנות מזון גדולה אחרת, המצב דומה. אבל גם אם נגיד שהמצב דומה – אם כי הדבר לא לגמרי נכון היות ובירושלים למשל רכבים עם לוחית מרמאללה לא נכנסים - טענה זו השנייה לא צריכה לייאש אותנו.

כי כאן אם רק יהיה קצת גיבוש חברתי, ולא צריך כל מיני אספות אלא תגובה רחבה ומורגשת, יש בידינו להשפיע. בעלי החנות, שעבורו אין לכסף ריח, יתנגד מכוח תאוות הממון לסגירת אזור התעשייה שער בנימין מפני האוכלוסייה הלא יהודית העוינת, והוא לא יתרגש מעומק השנאה כלפי היהודים אצלם. הוא רואה כשלעצמו רק כסף, ואחוזי רווח שהוא עלול להפסיד אם בקשה כזו תתקבל. כך שההגנה הטובה ביותר על כספו היא ההתקפה. ואז הוא עורך מתקפה נגד כל מי שיעיז לדרוש את סגירת המתחם מפני האויב, מעצם דאגתו של הקונה כי היציאה למכולת הענק מתקרבת לקניית כרטיס הגרלת מוות. והוא סותם את פיו של היהודי התמים בגידופים מאוד פוגעניים. ובניגוד לכל יושר והיגיון, במצב בו קם האויב כל יום להורגנו, ד' ישמרנו - כשעוצמת שנאתו לא ירדה מאז פרעות תרפ"ט ותרצ"ה, אבל ליהודי ב"ה יש היום צבא ונשק - לא רק שהוא לא מתנצל על תוצאות הסכנה כדוגמת האירוע במישור אדומים, אלא שהוא מכנה את היהודים, שבסך הכל לא רוצים להיות כצאן טבחה, באמירה שהם הם הגזעניים.

כל יהודי בריא החי בארץ ישראל כעם חופשי לא יסלח לקפיטליסט הנ"ל לעולם על העוול שבהאשמה זו, ובעיקר אחרי שאין לבנאדם שום כוונה להצטער על האמירה או להתנצל אי פעם. ובכן, למה שיבקש סליחה, ולמה שיגיד שהייתה לו איזושהי פליטת פה? הרי לא רק שקללתו לא עוררה סערה, אלא שהמשיכו לקנות אצלו כעדר פנורז' של רבלא.

ולא זו בלבד, אלא שישנם אנשים שעוד נרתעו מהאיום להוצאת שם רע גורף כנגד יישובינו היהודי בלב ארץ ישראל. למרבה הצער, נדמה שציבורנו די מנוטרל מול האיום המרחף מעל תדמיתנו מפני מעצבי דעת הקהל. תמיד אנחנו דואגים להראות כמה אנחנו לא קיצוניים, כמה אנחנו לא מזוהים עם התוויות המלאכותיות החדשות כגון "נערי גבעות" שעוצבה כמוצר שיווקי על ידי אותם הקיצונים הממשיכים לשלוט בכלי התקשורת הכבדים ; אותם הקיצונים שהצליחו לקבוע את עצמם כאנשים נורמטיביים, על אף הזדהותם ואם לא אז לפחות סלחנותם המובהקת כנגד חברם שנגזר באשמתם גזר דין מוות לערבים שמכרו קרקעות ליהודים.

והתנהגות שלנו נקבעת מפני אותו החשש הנ"ל. יש כאן נער הכלוא בתוך ביתו עם תווית וקולר "קיצוני" הקשור כשלשלאות על גופו. מחילה מראש אם אני טועה, אבל לא ראינו איזשהו מאבק כנגד העוול הזה הנותן לו הפוגות קצרות, כאשר הוא נאלץ לעזוב את בית הכנסת בשבת אפילו בעיצומה של קריאת התורה. לעומת זאת, וגם על זה העולם שותק, עשרות רוצחים ערבים מוסלמיים שוחררו באמצעות הדלת המסתובבת של נתניהו רק כדי שרב המרצחים עבס יואיל לשבת עם שותפו של רה"מ לבני להידברויות. ולא זו בלבד, כי כאן, כולם מבינים שהלחץ מארה"ב אף פעם לא היה כה חזק, מבלי לשאול את עצמם שאולי גם קלינטון הפעיל לחץ שאין כל בריאה יכולה לעמוד בו, שהרי אותו רה"מ הפך את עורו והחליק מנאומו על חשיבותה של חברון במורשת היהדות רבת אלפי השנים להכנסת רוצחי השלהבת היהודית בה. הקול קול יעקוב... (ואין המקום כאן להאריך ולעיין במה מיעוט (?) מתוכנו רואה חילול ד' ובמה אינו רואה.)

יש בכוחנו כוח לשנות דברים, להרתיע אנשים מלהעליל עלינו עלילות שווא, יש לנו כוח לדרוש מקפיטליסט להתנצל על דבריו העגומים, ובעיקר לגרום לשינויים בשטח, ולא לחוס יתר על המידה על ימין שהוא שמאל, המזהיר מפני יציאה מגוש קטיף והמצביע בסופו של דבר בעד, המכריז על זכות עם ישראל הנצחית על ארצו ומפיל בניינים, ולנסות לצאת ידי כולם. וכמו שכשהשמאל שתוכו כברו זכה לפני אוסלו ממחננו בהסברה הקוראת לו ש"לא לתת להם רובים", כך צריכה להיות ללא משוא פנים דרישה מהימין שהוא שמאל לאסוף את הרובים.

שלום

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
2 juin 2013 7 02 /06 /juin /2013 09:10

לכאורה, הציונות הדתית היא ההופעה המושלמת ביותר של הישראליות בימינו. יש לה זיקה למולדת. היא מחדשת את בנייתה, מפתחת חקלאות למופת, מחזיקה צבא בהשקפה עמוקה שה' הוא הנותן לה כוח לעשות חיל ומקיים בה את הכתוב הקובע כי אחד מחייליו עומד כנגד מאה אויבים, ומאה רבבה ירד˙פו. היא מיישבת את כל ארץ ישראל, ובכל מקום שם ישראל נקרא עליה. היא לא דואגת ליהודה ושומרון בלבד. ההיפך הוא הנכון, משום שמתוך שהיא דואגת למרכז ההר, היא שואפת לפתור את מצוקת הדיור שבמרכז אזור החוף. כי כאשר היא שמה למול עיניה למטרה להביא לידי בניית עשרות אלפי יחידות דיור בצפון השומרון, היא מבינה שהיא בו זמנית מורידה את הלחץ לדיירי שפלת החוף. הכל עובד בדומה לכלים השלובים. מגבירים את היצע, פותחים עוד צינור בצד והלחץ יורד בכל הצינורות. במקום שעשרה רוכשים ייטפלו על דירה אחת, תהיה דירה לכל מבקש. במונחים של קידום פוליטי, יוכל נציג תנועה ציונית להכריז: "אפתור את מצוקת הדיור באזור תל-אביב והשפלה. אפעל לשיפור התנאים ולהפחתת העומס לכולם באמצעות הקמת עיר של רבע מיליון תושבים במרחק של עשר דקות נסיעה." כמו כן, מפלגה ציונית הייתה פועלת נחרצות בנגב ובגליל, בדרום תל-אביב, וכמובן בירושלים. היא לא הייתה נותנת לשונאי ישראל לחלל ולבזות את מנוחתם של השוכבים בהר הזיתים, או להשתלט על קרקעות המיועדים לתוכניות הרחבה של שכונות קיימות מסודרות.

ובנוגע לחינוך, מפלגה דתית ציונית הייתה מתחייבת לדאוג לכך שבתי הספר הממלכתיים יחנכו את ילדי ישראל על ברכי היהדות, ולהכניס לתכניות הלימודים, אם מעט אם הרבה את שינון התורה והנביאים, והבנתם על פי המפרשים של מסורת ישראל, לימוד התלמוד וההלכה, מחשבת ישראל. על המקצועות האלה להיות עיקריים לא פחות מאשר חשבון והנדסה, שדרך אגב אפשר ללמוד בין היתר במסכת עירובין, וכן דרך נוסחאות סוד העיבור, גיאוגרפיה ותולדות ישראל, שאפשר ללמוד מהם נתחים משמעותיים בתנ"ך. ובשילוב שני הערכים הנ"ל, ארץ ישראל והתורה, לא רק שהעם יישב בטח במדינתו, אלא שהוא גם יפנים בתודעתו את צדקת דרכו. מפלגה דתית-ציונית אמיתית הייתה שמה קץ ל"סליחה שניצחנו" ול"סליחה שגרמנו לכם אסון ולא שמחה לאיד או עייד".   

אבל למעשה, מלבד היד הקשה שהממשלה מפעילה כלפי ההתיישבות, ומלבד ההתעלמות המוחלטת שלה מהשתלטות זרים על הארץ, יש במערכת החינוך דבר משונה. ובכן, בישראל, הורים המבקשים חינוך יהודי חייבים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים מאוד יקרים, בדיוק כמו בגלות. עליהם להדק את החגורה ולהפחית את רמת ההוצאות השוטפות לפעמים עד סף עוני. ובמקום שכאן יהיו בתי הספר המלמדים על פי התרבות והמסורת של עם ישראל תחת חסות המדינה, דווקא אלה שמעבירים חיקוים מתרבויות אחרות המסובסדים. ואמנם היה ניתן לצפות כמובן שמפלגה דתית לאומית תהיה מעורה בכל שכבות האוכלוסייה לגווניה, ושהיא לא תתן למגזר המכונה חילוני להישאר בור ועם הארץ.

יתירה מזאת, היא הייתה אמורה להחדיר למגזרים הלא יהודיים מושגים של הערכה וכבוד כלפי האומה הריבונית, הדואגת עבור המיעוטים לתנאי מחיה והשכלה מהטובים בעולם, כי הרי בני המיעוטים ניזונים ישירות ממדינת ישראל באופן שהם נהנים מרמת חיים והשכלה המעולה פי כמה וכמה מאלו שבמדינות המוצא שלהם. רק נזכיר שבצרפת, למשל, לא רק שהם מחדירים לכל תלמידי בתי הספר את הערכים הנשגבים של האומה הצרפתית, אלא גם שאבותיהם של כולם כולל כולם היו הגאלים. כמובן שלא צריך להפליג ולכן אל נלמד אותם שאבותיהם היו העבריים. אם כי, ישנם מומחים שטוענים שחלק מערביי ארץ ישראל הם לא אחרים מאשר צאצאי העבריים שהוסלמו תחת איום חרב האיסלם.

לאחרונה, מפלגת הבית היהודי עדכנה את בוחריה. היא שלחה עלון בין שני עמודים עם תמונות. היא גאה בעיקר בגיוס חבריה לקראת הבחירות המוניציפאליות. בין היתר נאמר : "באירוע רב משתתפים, הושק המטה החילוני...  אשר קיבל את השם "בית משותף"... ופרופ' אשר כהן הציג את נתוני ההצבעה מהבחירות האחרונות לכנסת והוכיח כי אחוז משמעותי מהמצביעים שייכים לציבור הכללי". אמרה זו אומרת דרשוני. בהעלם אחד מדגישים את ערך האחדות פעמיים:   השותפות ; כל ישראל ערבים זה לזה ; וכלל ישראל. אבל מה בעצם מר בנט ופמלייתו רוצים לשדר ?

האם הם מבקשים לתת חיזוק לעמדות של חובבי התורה והמדינה ? ולומר : "הנה, לא רק חובשי כיפות הלומדים בישיבות ואוניברסיטאות ומשרתים בצבא, לא רק תושבי ההתנחלויות והקיבוץ הדתי תומכים בדרך שלנו, אלא גם ציבור רחב מאוד שאורח חייו לגמרי שונה ? ואז במקרה הזה יש לציונות הדתית מנדט רחב ביותר לקראת יישום עקרונות המצע של המפלגה ; או שמא יש להבין את ההיפך הגמור: "היות ואנחנו בעצם תנועה שמייצגת מגוון רחב של תושבים ודעות במדינה, עלינו להוריד את כיסופינו לארץ השלמה ולהחדרת ערכי היהדות והציונות לפרופורציות הנכונות, ולהבין שאם הראש הממשלה יוותר על ריבונותינו לטובת "שתי מדינות", וגם במחיר כבד של הפגזת המדינה הדו-לאומית על ידי המדינה החד-לאומית, עלינו לקחת בחשבון שזה מה שחושב חלק לא מבוטל מהמצביעים שלנו".

לפני שננסה לענות, הבה נתבונן באחד המעשים הראשונים של המפלגה, שייתן לנו אולי להבין מה הכוונות שמאחורי הקלעים. לאחרונה, הממשלה החליטה על קיצוץ מרחיק לכת, כשתקצוב הישיבות נפגע יותר מכל תחום אחר. באחד מאתרי האינטרנט, כשדווח על כך בכתבה, תגובות הגולשים היו מעניינות. אחרי טור של קוראים שקבלו על המעשה, הופיעו כמה שורות בהן נכתב שטוב שהמפלגה לא סקטוריאלית, ושהיא לא דואגת רק לדתיים ולמתנחלים. כזכור שלעומת זאת, כשמפלגת ש"ס קיבלה פעם שבעה-עשר מנדטים, היא ידעה שלא כל ציבור בוחריה עשוי מחרדים ספרדיים, ושהמון  אנשים המגדירים את עצמם כמסורתיים תמכו בהם. ואף חילוניים הסוברים שחייבים שבשלטון יהיה מי שידאג לנצחיות של היהדות תמכו בה. אבל היא קיבלה את העובדה הזאת כעידוד מצד הציבור הכללי המצדיק את דרכם ואת שאיפותיהם.

ובנידון דדן, כחלק מעוצמת התקוות שתלו במפלגת הבית היהודי, יצא רב מהזרם הדתי לאומי להרגיע את הרוחות לפני הבחירות. הוא טען בפשטות שאין לחרדים לדאוג מבנט ופמלייתו, משום שגם בעולם הדתי-ציוני יש ישיבות, ואיך הוא בעצמו יתמוך במפלגה שעלולה לפגוע בישיבות לאחר שהוא בעצמו ראש ישיבה ואינו מפחד? אבל עובדה שלקח פחות מחודשיים למפלגה להרוס איזון שנרקם ועמד על כנו כשעמלו בו מקם המדינה. כבר שואלים אנשים אם לא היה כדאי להצביע בעד מפלגות הדואגות "רק" לעולם התורה, בחינת "מרובה לא תפסת". רצו התיישבות ותורה וגם תורה לא קיבלו.

ובנוגע להתיישבות, שבה קשורה כל הסוגיה של המצאותינו בארץ, דווח בתקשורת שנתניהו נתן הוראה להורי אריאל שלא לחתום על תוכניות בנייה בהתיישבות. שר השיכון סירב להתייחס לשאלה הזו. אבל מה שכבר ידוע, זה המשך ההכאה ביישובים שלא נותנים להם לעבור את השלב המכונה "מאחזים", ושממשיכים להוציא בכוח משפחות צעירות מביתם ה"לא חוקי" כשהם יהודיים. עוז ציון, חוות מעון, ועוד. מאידך, השפלת חיילי צה"ל על ידי פורעים ופורעות ערביים תפס תאוצה מאז כינונה של הממשלה החדשה. לפני הבחירות אמרו שחשוב מאוד שהבית היהודי יהיה חלק מהממשלה ולא יעמוד חסר ישע ומעש באופוזיציה. לא נראה לאיש שהם התכוונו שהבית היהודי יישב מנוטרל ונטולל כל אנרגיה מתוך הממשלה. אם כן, על אורי אריאל לחתום על כל התכניות להתיישבות יהודית בא"י, על אפו וחמתו של ראש הממשלה, מכוון שהמטרה היחידה של עלייתו לשלטון, הינה להכתיב מדיניות שתתמוך דווקא בזכויות עם ישראל ותמגר את ההשתלטות של הג'יהאד האיסלמי על אדמתנו, ובעיקר אחרי שהוא וחברי מפלגתו החדשה דגלו בזה כל הימים. סוף מעשה בהצהרה תחילה. אמנם אין זה קל לדבוק במטרה, אחרי שחברי מפלגתו הישנה כבר לא יכולים לשמור עליו ולתמוך בו מימין. אבל ממאי נפשך ? או שהוא ייתן פתחון פה לנתניהו ויעזור לו להתמודד בלחץ האמריקני, שהרי יוכל ראש הממשלה לטעון: "אמרתי לשר השיכון שלי, אבל הוא לא שומע לי. אתם רוצים שאפרק את הממשלה?" או שנתניהו מעיף אותו, ואז אריאל תופס תאוצה, מוביל מהלך של הפגנות ומכפיל את הישגיו בבחירות הבאות.

כעת, לשם מעקב או השוואה, הבה נתייחס להתנהלות המפלגה בעבר, כשהיא טרם שינתה את שמה, המפד"ל. גם אז תלו בה המצביעים שלה תקוות מאוד גבוהות. תושב חברון יהודי שנסע מירושלים שאל טרמפיסט, לאחר שהלז אמר לו שהוא יצביע מולדת, מדוע אינו רוצה לבחור במפד"ל. זה היה לפני הבחירות שהעלו לראשונה את נתניהו לשלטון. השני ביקש להפיג את המתח וענה במילתא דבדיחותא : "להפד"יל אלף אלפי הפד"לות". הנהג נדהם וכמעט הסיח את דעתו מהכביש. ידוע גם כן שחברי ותומכי המפלגה הנושאת את שם הציוניות והדת נורא כעסו על הלחן של תשדיר מולדת שהושר : "רק מולדת בימין . (פעמיים). רק מולדת , מולדת בימין".

אבל לדאבון הלב, כולם זוכרים שאחרי הבחירות, רצו שרי המפד"ל לחתום את הסכמי חברון. אז עדיין היו גלי ערוץ 7 משודרים ומרחפים באוויר, וכולם שמעו את אותה ההתייחסות עם נימת הזלזול והביטול. ושמענו את אותה הטענה: "למפלגה קשת רחבה מאוד של בוחרים. מי שכועס עלינו הם השוליים, ואינם מייצגים את רוח המפד"ל". איני? כנראה שהראות הזאת לא הייתה מדויקת, כי אם לא כן, לא היו יורדים במרוצת השנים לשלושה ח"כים בלבד. וכיום עדיין עומדים מספר בתים של יהודים שנרכשו בכסף מלא נעולים, סגורים ומסוגרים, כשהח"כים הסרוגים לא ששים לשנות את המצב, לא לטובת החוק כשהחוק מצדד בעד היהודי, ולא לטובת שינוי החוק כשהוא מקפח את היהודי.

לא רואים שום דבר חדש מתחיל באופק, ומזל הבית היהודי כמזל המפד"ל. שינוי השם לא חולל בו מפנה מהותי. הציבור היה מייחל בכליון עיניים שראש המפלגה לא יכריז שיש לגרש יהודים מאדמות שוממות הרשומות בארכיוני כוחות הכיבוש העוקמניים והירדניים על שם אנשים שכלל לא חיים בם ולא מעבדים אותן, אלא שהוא יפעל להחלת החוק הישראלי באותם המקומות, ובמיוחד כשנבנו בהם יישובים לתפארת ישראל. היינו מצפים שיושם קץ לבזוי העם הנבחר ולמי שבחר בו מכל העמים, כשהשלטון היהודי מפעיל את כל עוצמת כוחותיו נגד אזרחיו הנאמנים ומחניף למחבלים מכגון האחראי לטבחי מעלות ומינכן, הזוכה לכבוד גדול ולחשמל חינם.

שום דבר חדש אינו מתחיל תחת השמש, ושוב הציבור הדתי לאומי נוכח לדעת שהוא לא משפיע על המהלכים המדיניים לטובת חיזוק היהדות והמדינה היהודית. אם כי ייתכן שבכנסת הבאה, כבר לא יהיה ייצוג לבית היהודי. הוא לא יוכל להנאות בשלושה או ארבעה מנדטים עד לשינוי השם הבא, כי הוא במו ידיו כרת את הענף עליו הוא היה יכול לשבת, בהעלת אחוז החסימה לארבע אחוז.

 

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article
29 novembre 2012 4 29 /11 /novembre /2012 23:54

בהתייחסותו אודות המהלך של אויבנו באו"ם, ראש הממשלה לא סותר את הצעד שננקט עד היסוד. הוא למעשה אומר שאם האויב יענה על מספר דרישות, ולא משנה אם הן ניתנות להשגה או לא, אז הוא מוכן להסכים להקמת מדינה ערבית מוסלמית עוינת נוספת, שהפעם תשב בלב ארצנו.

זאת אומרת שאם השאיפה של עם ישראל, היונקת את השראתה החל ממקורות התנ"ך וכלה מהציונות, היא חזרתו לארצו, שממנה יצא לגלות ואליה הוא התפלל ופעל לשוב, הרי שהאוחזים במושכות השלטון כבר לא מאמינים בה, לא במישור הפיזי מעשי ולא במישור הרוחני. עובדה שרה"מ אינו אומר שלא תקום מדינה ערבית ביהודה ושומרון משום שהארץ הזאת שלנו, ומשום שלא חזרנו אליה אחרי גלות כל כך מרה וארוכה על מנת לתת אותה לזולתנו שבאומות, או לעזוב אותה לשממה. מבחינתו, אילו היה האויב עונה על כמה דרישות, הוא היה מקבל את המדינה שלו על מגש של כסף.

שוב סותר ראש הממשלה את עקרונות המפלגה שהוא עומד בראשה, ומאשר את הדברים שהוא נשא בנאום בר-אילן. לגזול את ארץ ישראל לדורותיו ולהעביר אותה לאויבנו, שמטרתם שאינם מסתירים היא להמשיך את פעולתם של האנטישמיים של העבר, שתפיסתם קובעת שאין ליהודי ארץ ושהוא נטול מולדת, זוהי עמדה פוליטית שלא מעוררת נקיפות מצפון אצל אף אחד מכל ראשי הממשלה שעמדו לנו מאז מלחמת ששת הימים.

האויב הנוכחי, שמשום מה נותנים לו עדיין חשיבות מדינית אחרי שהוא וקודמו הפרו אלפי פעמים את ההסכמים שהרשות המכונה "פלשתינאית" חתומה עליהם (טבח ביהודיים על ידי פיגועי התאבדות, ירי, חטיפות, עינויים, רצח חייל בסיור המשותף, וכו'), ושבעקבות שנאתם לישראל מתעוררת כל האיבה שהייתה נראית כנחלת התקופות האפילות של תולדות האנושות, מתנגד לכל נוכחות יהודית בארץ ישראל, אך בשלב ראשון הוא מכריז שהוא מתנגד לה "רק" באזור שיוקנה לו כמדינה, כפי שהוא אמר בנאומו למצריים. כמוסלמי, יש לו היתר ואף "מצווה" לנקוט בטקטיקת ה"תקיה", שיטה פוליטית-דתית שנותנת זכות לשקר או לחתום על הסכמים בשקר כדי לקדם אינטרסים אסטרטגיים, קרי התפשטות האיסלם. אולם, רה"מ מסתפק בכך שהוא דורש הצהרות בעל פה או בכתב, ולוותר על אלפי שנות כיסופים תמורת הסכמה שאכן מדינת ישראל היא מדינה יהודית. האם ירדנו לרמה כה ירודה כדי שניתן את לב ארצנו לאויב אחד רק אם הוא יגיד שהוא מכיר בזכותנו למדינה משלנו? ועוד אחרי שמדינות גדולות כבר נתנו לנו את הגושפנקה? אך בעצם, מה שמשדר השלטון שלנו, הוא שהכרזת האויב על הקמת מדינה משלו מקובלת עליו. כל מה שראינו עד כה הוא ברמת הדיבור.

כעת, נראה איך ההסכמה הזאת בולטת גם בשטח, במישור המעשי. ראש הממשלה מראה לכל תושבי רמאללה שהוא מצדד בעד הקמת מדינה ערבית-מוסלמית שבירתה... רמאללה. אכן, כל התושבים שם רואים במו עיניהם את פירוק הבניינים בבית-אל שנבנו ואוכלסו חלקם כבר מלפני עשור בהר הגבוה ביותר של האזור – כשהמקום הוא, ע"פ מומחים רבים ותלמידי חכמים, לא פחות מאשר ההר שבו יעקוב אבינו חלם את החלום המוזכר בפרשת וייצא ובו חזר הקב"ה על ההבטחה לצאצאיו על הארץ.  ואויבנו מתחזקים עוד יותר כשהם רואים את הבניין השלישי (הכוונה לבניין השלישי מתוך חמשת בנייני שכונת האולפנה האמורים לעבור העתקה למרכז היישוב) – שלא נראה בזה רמז לבניין השלישי של כל האומה כולה שטרם נבנה – עומד הרוס כאילו פגע בו מטח של טילים ארוכי טווח שנורו מעזה. וגם אם נסכים שראש הממשלה שלנו נחמד, אמפאטי, מתחשב, אחרי שהעביר את התושבים בלי מכות לקראבילות חדישות, וגם התחייב לשלם מכסו (של הציבור), את העתקתם, וכן הפעיל את סמכותו כדי לאפשר בנייה של שלוש מאות דירות חדשות, פי עשר ממה שנהרס, האויב מבין שהממשלה מצמצמת את עוצמתה והקף פריסתה של הנוכחות היהודית לטובתו.

ושלא יבואו בטענה שהעניין לא קשור לדעות פוליטיות, או לכיבוד או התנכרות למצע של הליכוד, או לנטייה לפעול לטובת היהודים או הערבים, בטענה שיש כאן החלטה של בית-משפט ושיש לכבד אותה. כי ידוע שבנידון דדן, הפסיקות נקבעות על פי הדעות. אם רוצים שיהודים יישארו במקומם, מנמקים החלטות משפטיות המצדיקות את הימצאותם בשטח, וכן להיפך. למשל, אם רוצים ששני בתים ערבים ימשיכו לעמוד במקומם בין מעבר קרני לנצרים, קובעים פסק דין בהתאם ; ואם רוצים שכל בתי היהודים יפונו מתושביהם וייהרסו, קובעים פסק דין בהתאם. אם מחליטים שסומכים על החוק העותומאני כדי להשאיר בתים, אז סומכים ; ואם יש צורך להוסיף חוק להסדרה, אז מחוקקים.

הבה נדון אפוא בקצרה בסוגיה המשפטית, ברמה הבינלאומית, בקשר לזכויותינו על כל ארץ ישראל, כולל לב מולדתנו שעלייה מדביקה תקשורת מסוימת תווית שכתוב בה "שטחים", כאילו מדובר באיזו סחורת נדל"נית. באתרי אינטרנט בשפות זרות שקמו למען האיזון וההסברה בעד ישראל והעם היהודי, לא מבינים מדוע הן הממשלה והן התקשורת בישראל לא משתמשים בטענות הכל כך פשוטות שנזכיר אותן כעת. ראשית כל, יש לדעת או להיזכר שבמשפט הבינלאומי, בדיוק כמו בדת ובתרבות הישראליות- יהודיות בת אלפי השנים, אין קו ירוק ואין שום הבדל בין חברון לנתניה. עצם העובדה שלא הצלחנו להחיל את הריבות שלנו ולהתיישב בכל ארץ ישראל, בתום מלחמת העצמאות, לא מונע מאיתנו לעשות זאת בנסיבות עתידיות. ובכן: הועידה שהתכנסה בסן רמו שבאיטליה, אחרי מלחמת העולם הראשונה כדי לדון בעתיד שרידי הממלכה העותומאנית, בשנת תר"פ (אפריל 1920), הכירה בצעד בלתי הפיך בזכויותיו של העם היהודי בא"י, אחרי שנשמעו הטענות של הצדדים, של היהודים והערבים, שנה קודם, בוועידת פריס.  

באותו הקשר, הפרופסור ז'אק גוטיה, משפטן מקנדה, סיים עבודת דוקטורט במכון ההשכלה הגבוהה של אוניברסיטת ג'נבה ב2006, הדן בסוגיית הריבונות הישראלית על ירושלים, כולל העיר העתיקה. הוא מתבסס על שלושה אירועים עיקרים כדי להוכיח את הזכות המלאה שלא ניתן לערער אחריה והם: הצהרת בלפור ב1917, ההחלטה פה אחד של מדינות ההסכמה (צרפת, בריטניה, איטליה ויפן) להכיר בחיוניות שבייום ההצרה, באפריל 1920 , והעובדה שבוועידת פריס, כשנה קודם, הוגדרה ירושלים כעיר הבירה של הבית הלאומי לעם היהודי, בעוד שהערבים לא התעניינו בה. לעומת זאת, להחלטה מספר 181 של הכ"ט בנובמבר, יש משקל משפטי פחות שאין לו סמכות לגרוע מההסכמה של וועידת סן רמו. ז'אק גוטיה נטל חלק בכנס שהתקיים במלון המלך דוד בירושלים, בחודש יוני האחרון והעביר הרצאה בנושא.

על ממשלות ישראל להפסיק לבחול בארץ ישראל ולנסות לתת אותה בכל מחיר ובעיקר בחינם לכל מאן דבעי, העיקר שהנמען לא יהיה יהודי, שהרי לא חזרנו מהגלות כדי להעניש את עצמנו ולתת למצב הזה להימשך לעד, או בלשון אחרת, לא הפסקנו לקבל מהגויים מכות על הראש כדי שנהיה אנחנו המכים על ראשינו. ניסו להתל בעם ישראל בטענות מגוחכות שוויתור על מורשתנו- מולדתנו ארץ ישראל יביא לנו שלום לדורי דורות. כעת, אחרי שנפקחו עיני כולנו, אין שום סיבה להתעקש ולסרב לצאת מהגלות ולהתיישב בכל רוחב ארצנו. ולא זו בלבד, אלא שאין גם מרידה באומות על ידי מעשה ההתיישבות מאז אותה הוועידה שנתקיימה בין ראשי המדינות המערביות.

למסקנה, אם יש לאויב הכובש את לב שטחנו תעוזה לדרוש מדינה על חשבוננו ועל חורבותינו, ח"ו, אין זה אלא משום שהאויב מבין שהשלטון הישראלי נוטה להשלים עם המהלך. לו היו הממשלות משקיעות בבניה מסיבית לאוכלוסייה הישראלית יהודית ביהודה ושומרון, גם עם הסתפקות במגרשים שהושארו בשליטה ישראלית מלאה, לא היו אויבנו מרימים ראש. אבל אם יש פוליטיקאים שיודעים שאינם מסוגלים לעמוד מול הלחץ הבינלאומי ושהם יעשו מעשי התאבדות לאומית, עדיף להם שלא להציע את עצמם להנהגת עמנו.

 

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article