בתאריך ה' באייר תש"ח, עם ישראל מימש את הזכות שלו להגדרה עצמית, הן בהקמת מדינת לאום הנאחזת בשטח מוגדר והן בהחלת משטר הנותן לו לשלוט בעצמו באמצעות בחירות. שלטון העם, קרי דמוקרטיה בלע"ז : דמו = עם, קרטיה = שלטון. מקור המונח מהיוונית העתיקה דרך הלטינית. עם ישראל תפס את המושכות להנהגת גורלו. ובכך יצא משיעבוד המלכויות או הגלויות. אלא שכפי שאמרו חכמנו האחרונים בני דורנו, מתערפל הערך העליון הזה בשל השהיה הממושכת בגלות כאשר "קשה יותר להוציא את הגלות מישראל מלהוציא את ישראל מהגלות". נכון להיום, במדינת ישראל, כוח ההצבעה של היהודים מתבטא בכמאה וחמישה חברי כנסת מתוך המאה ועשרים שהיו לכתחילה בקום-המדינה. ולכן הרוב, בכפוף לעיקרון זכות ההגדרה העצמית של היהודים, במספר עגול הוא חמישים ושלוש נבחרים ולא ששי ואחד.
כל הגורמים המדיניים רואים את ה"רשימה המשותפת" כגוף זר ומאיים, אף על פי שאין לכל המפלגות גישה זהה בנוגע ליחס הנכון אליה. בין מי שאומר שאסור לכרות לה ברית להקמת ממשלה ובין מי שאומר שניתן לעשות זאת כי המטרה מקדשת את האמצעים, כולם מבינים שהם "לא משלנו". הכיצד אנשים שחוששים מהם עד כדי מתן פטור מקיף משירות צבאי יוכלו להשתלט על מערכות הצבא מלמעלה, בידוע שהדרג הצבאי אינו פועל על דעת עצמו אלא על פי הנחיות הדרג המדיני.
כולם מודעים לסכנה האורבת על הזכות להגדרה העצמית של העם היהודי, ובעיקר אחרי שלוש מערכות בחירות רצופות שגרמו למצב בו לא יכולים היהודים להקים להם ממשלה. זה כבר שלוש רגלים שהקול היהודי אינו חזק כדי להשמיע את עצמו ולהגדיר שלטון כמאווייו.
שוד הזהות הישראלית
או ההתחכמות הערמומית המשתקת את המוחות
"מדינת כל אזרחיה" היא המצאת מושג מלאכותי ואחיזת עניים. אין בו פיתרון לבעיה הנ"ל אלא טשטוש. יש כאן חטיפת זהות. כשבאים באמירה שאין יותר עם ישראל במובן המקובל כי יש להחליפו מעתה בישראליות חדשה של "יש ויש", אז באים לגנוב ממנו את זכותו להגדרה העצמית הבלעדית. המסר הוא שאין יותר עם יהודי שחזר לארצו וזכאי לעצמאות בה. הוא נהיה רק חלק מאישות חדשה באופן שכבר לא תהיה שום מניעה שה"דבר האחר" הנחשב אף הוא ישראלי ידחק את הלאום הישראלי הקדום, זאת אומרת שהלאום ששם ישראל עליו מעיקרו, יידחה החוצה, כאשר בעילוֹת שונות ומשונות יחליט הגוף הזר שהתעצם - בהתיימרות לנקיטת צעד דמוקרטי - על גירושו של הלאום המייסד מהארץ. עד שהדבר על פי ההיגיון האנושי יוכל ח"ו לבוא כהתגשמות חלום בלהות, מנסים להוליך אותנו שולל אחר תפיסה חדשה יפיפייה וסובלנית להפליא של "מדינת כל אזרחיה".
ניסיון חטיפת זהות זה הוא רק אחד מבין כמה ניסיונות ישנים יותר : פעם ניסתה כת מסוימת לגזול את זהותנו בהפרדה זהה בין המושגי "היהודי" ו"הישראלי", כשהיהודי הוא כעין שריד נע ונד בעולם של מי שפעם בחר בו הקב"ה עד שהוא נתן לו ספר כריתו, היות ובני הכת המסוימת זכו בתואר של "ישראל האמיתי". הטענה כלפינו של היום נראית יותר מתונה כי במקום להגיד לנו : "את כבר לא ישראלי", אומרים : "אתה לא הישראלי היחיד".
הראש והרגליים
במאמר שהוא פרסם בערוץ שבע, "כישלון הגנרלים", חברנו מאיר גרוס שיחיה, שיתף אותנו בפרי מחשבתו בניתוח העובדות שליוו את התקופות בהן משלו במדינת ישראל אלופי צבא בדימוס. כנקודה מרכזית ניתן להבין שאין תפקודו השכלי של איש צבא דומה לזה של מדינאי. המוח של איש צבא פועל כאדם המקבל פקודות והמעביר פקודות. במשטר דמוקרטי הגנרל צריך להתמודד בשאלת ההתחשבות בדעות שונות, בגיבוש דעות מקוריות ויצירתיות וגם לדעת שברגע שהוא נותן הוראות יש סיכוי שהן לא תתקבלנה ברמה הביצועית (ראה ערך רפול בהקשר הסכמי אוסלו). לחלופין הגנרל לשעבר ירמוס את זכויותיהם של האזרחים ויעשה במערכות המדינה שימוש כבדרגות במערך הפיקוד. על הבנתי את מאמרו של חברנו, הייתי רוצה להרחיק לכת ולהגדיר את שתי מערכות המדינה כדלקמן : הדרג המדיני הוא הראש והדרג הצבאי הוא הגוף. אז לא משנה עד כמה המערכת הצבאית תהיה ראויה לשבח ולהערכה, כנגד ידה המכוונת בשיא הדייקנות בטיפולה האמיץ והמסור באיומים ובאויבים, וכנגד מעשי האומן המפליאים באמת והכה רבים שהיא מצטיינת בהם ללא כל ספק. כי היא בחינת הגוף המקבל הוראות מהראש. וכשהגוף עולה לדרגה של הראש, אז נוצר ייצור מפלצתי שהוא כעין גוף הזז לכל הכיוונים למרות שאין לו ראש, כמראה העוף השחוט הנותן תאוצה לריצתו. אגב, אם כבר הזכרנו עוף, איך אומרים אווז בגרמנית?
אם יש חוק שיש לחשוב עליו ברצינות במדינתנו, זה חוק שייאסר לצמיתות מראשי הצבא להציג את מועמדותם להנהגת המדינה. כי הנה רואים אנו במו עינינו כיצד ראשי הצבא ששמו נודע לתהילה בכל העולם נהיים לשמצה בקמנו כשלאחר שנלחמו באויב בהופעתו בשטח, מתרפסים לו בהופעתו בחליפות ועניבות?
בין יהודי לגוי המחקה אותו, ההבדל הוא תהומי
הנטייה לחשוב שהיות ודעותיהם של הנקראים שמאלנים נראות קרובות לאלה של הערבים, כשהם סבורים שלא צריכים להיות חיים יהודיים בכל ארץ ישראל, שאין ליצור כמאמרם "מדינת הלכה", או לשמור שבת או להיות ריבוניים על המקומות הקדושים והמשמעותיים ביותר לתולדותינו כעם ישראל בארץ, אז אין זה כבר מהותי כל כך שהשמאלניים ייעזרו בכאלה שלא מסתירים את שנאתם ליהודים ולמדינתם, היא טעות ביסודה.
הרי כבר מתחילת תקופת ה"המשכילים" - שהיא לשון סגי נהור כדי לא לכתוב "הכסילים" - ישנם חוגים יהודיים נרחבים השואפים לחיות בתוך חברתם כגויים. אלא שהבעיה בגלות הייתה שגם אם היהודי יהיה יותר גוי מהגוי, תמיד יבוא הגוי להתריס בפניו : "הא, זה לא זה, כי אתה יהודי". הרצל כתב בספרו "ארץ ישנה-חדשה" שאנחנו זקוקים למקום בו נוכל להיות עם אף כפוף ורגליים עקומות מבלי שיבואו להזכיר לנו את זה. במילים אחרות, שלא יתנכלו לנו באופן שיטתי חרף מאמצנו להידמות להם כדי להגיד לנו : "זה לא זה". היהודי יכול לחיות כמו גוי לכל דבר רק בתוך גבולותיה של מדינה יהודית המוגנת היטב על ידי יהודים. דא עקא שקשה להפיח רוח לטווח ארוך למדינה כזאת וקל מאוד לחשוב שגויים שדומים ליהודים שרוצים להידמות לגויים יבואו לעזרת אותם היהודים. זה הפרדוקס של התפיסה החילונית-ישראלית, משום שכפי שאמר הוגי הדעות הצרפתי פייר דפרוג' : "העולם מחולק לשתי אוכלוסיות, היהודים והאנטישמיים".
אין להתעלם ההיגיון
לסיכום, בל ניבהל מהנימוק הקובע שהרוב הדמוקרטי עומד על 53 ח"כים. כי בכל זאת לא נאמר לעיל שיש לשלול ממאן דהו את הזכות לבחור ולהיבחר שהרי פחדי הגלות טרם נעקרו מליבותינו, אלא לעשות את המהלך המתבקש שישיב לעם ישראל את הזכות להגדרה העצמית ולמינוי מושלים משלו.
ואגב, מי שנבהל כי בגלל תפיסות כאלה עלולה להישלל האזרחות של היהודים החיים עדיין בארצות הפזורה, ישביע את רצונו בשני נימוקים. האחד הוא כי בניגוד למי שלא על שם ישראל ייקרא כאן בארצנו, אין היהודים בחו"ל מהווים גוש חד-גוני המתלכד והמתגבר על כל מחלוקותיו הפנימיות מכוח השנאה לאומות המארחות. הם נוהגים כשאר אזרחי המדינות המקנות להם שוויון זכויות. יצביעו על ימין ועל שמאל בהתאם לשיקוליהם האישיים הנובעים מדאגתם להטיב למדינה בה הם שוהים. ועכשיו הנימוק השני : האם יש כאן מישהו שבאמת חושב שההצבעה של היהודים בגולה תשנה משהו שם? הרי משום שאנו יודעים שאין לזה כל כוח ומשמעות הקמנו כאן מדינה!
ודבר אחרון, 53 זה במקרה הטוב, כלומר במצב ששאר המפלגות נבחרות באמת על ידי יהודים. כי אם ניקח בחשבון את נתוני הרבנות המעידים על כשלוש מאות וחמישים אלף אזרחים שאינם יהודים – מה שזרמים בתוכנו חושבים שבמעשה קסם ניתן להפוך אותם ליהודים – ואם נתבונן במאפיינים אנטישמיים שגילו לנו יהודים מבין עולי ברית המועצות לשעבר הנמצאים בתעמולת הבחירות בשפה, יש לחשב כלפי מטה את ה-53.