Overblog
Editer l'article Suivre ce blog Administration + Créer mon blog
19 octobre 2020 1 19 /10 /octobre /2020 09:58

ברחוב המאונך לכניסה לשכונתנו, אני מבחין בתנועת רכב חשודה, במרחק של כחמישים מטר מבית הכנסת המתנהל תחת כיפת השמיים. תיכף תתחיל התפילה והקהל כבר זורם ומתכנס. אמירה קלה מזכירה לי שדעותינו חלוקות. "אם בדובר במשטרה, אני לא דואג, כי אני ממילא חובש מסיכה" (כן, כתחבושת על הפה שהתירו להסירה לנואמים, אף על פי שהם מזרימים הכי הרבה חיידקים). תוך רגע מתעוררת המחלוקת : "עליך לפחד מהנגיף וגם המשטרה דואגת בשבילך". כמובן שהאמירה מדרבנת אותי : "כן, אנחנו במגפה. אלא שזו מגפה תקשורתית הפוגעת בשכל. אנחנו פשוט מוציאים סוגיות הלכתיות מהקשרן. במגפות המתוארות בשו"ת נפלו בני אדם על ימין ועל שמאל ומי שראה זאת לא ידע מי ייתן ערב ומי ייתן בוקר". השני לא משתכנע : "כן, בטח, גם אתה אומר שזו קונספירציה?" "אין עשן בלי אש. אמירת ביטול שחצנית זו לא תפתור דבר ולא תפטור אותך". אחד שרק הקשיב בשקט מוסיף לעברי : "אני לא מאמין שגם אתה חושב שכוחות אפלים שוללים את זכויותינו בכוונות זדוניות". ואני עונה : "עובדה שהצליחו לגרום שרבנים גדולים יבקשו שלא יתפללו בבתי הכנסת ביום כיפור! הייתה מאמין שזה יגיע?"

"טוב, שקט, שמה, בבקשה, התפילה מתחילה". מצדיק אני את הסדרן : "נכון, אנחנו מרובעים מדי כדי לדון סביב שולחן עגול".

מצד אחד, המצב שאנו עדיין תוהים כנגדו עשה לנו טוב. שכנים התחילו להכיר זה את זה ולא רק בפּנים. כבר מדברים ביניהם ומברכים זה את זה באמירת שלום, מפתחים קשרי חיים משותפים, וכבר לא מדובר בסתם מגורי שינה. כמו כן הגישה יותר שיוונית. כל אחד יכול לעלות חזן, לקרוא בתורה, לשאת הדרשה, בתאום כמובן. אין תחושה של שווים יותר ושווים פחות. אלא שמצד שני שוב מתגלים אנו כמונהגים סבילים ואדישים. יום אחד סוגרים את החנויות ויום אחד פותחים אותן. ושוב סוגרים ופותחים. או שחלק כן וחלק לא. ומסתפקים בתירוץ האומר דרשני. מה שחיוני פתוח ומה שלא סגור. מוכר בשר לא מבושל חיוני. מוכר בשר מבושל לא. זה מובן : אסור לנו להתעצל ולקבל את האוכל מוכן לפה. ואף אחד לא חושב שמכירת הבשר המבושל אולי בכל זאת חיונית לבעלי המסעדות? או ששגרת הפנאי, ההתעמלות והתרבות חיוניות הן למי שחי בהן? כל זה יוצר פירוד וחלוקה חדשה בעם, והתנכרות בין פלגים שאף אחד לא חשב (מספרות כנגד מסעדות, מוכרי מחשבים כנגד מוכרי טלפונים ניידים וכן הלאה) שאי-פעם יהיו לפלגים.

אך מה שמדאיג עוד יותר, זו קריסת ערכי המוסר האנושי. מי שלא מתקומם מהתפרצות אלימה לבית פרטי בו עוסקים בהוספת לבנה לבית המקדש השלישי, עליו לדאוג על בחינת התאבנות ליבו. כמובן שיש כדורי הרגעה, הנושאים תוויות כגון : "הוא הפריע לשוטר", או "הוא פעל נגד החוק". אבל זו לקיחת תרופות הרסנית בסופו של דבר. חוק, ועוד כשיישומו קפדני בהתאמה, עלול לשבש את השכל הישר ואת הרגש האנושיים.

כמו כן, סביר להניח שהתפרצות לתוך שטח פרטי בעיצומה של שמחה בחיק המשפחה לא היה עובר את מבחן הבג"ץ, אלא שההגנה על זכויות היסוד של האדם לא ישימה ברמה שווה לכל העם. בשם זכויות שאין לערער עליהן, מתאספים מאות ואף אלפי אנשים בצפיפות בוטה, ללא כל שמירה על הוראות הזהירות. וכשמדובר באיזושהי הבעת מחאה מדינית, נוכחים במקום קציני משטרה חסרי מעש. ובו-זמנית תחת אותו המשטר, היהודי הנאמן למסורת אבותיו העריבה לקיומנו מעולם ועד עולם, עשוי למצוא את עצמו מושפל, משולל כל זכות יסודית וקיומית ביותר. אתה יכול ללמוד בבית מדרש ולראות פתאום סיירת משטרה שתפיל אותך ארצה, ואת מעט האנשים הסובבים אותך, במכות ובאזיקים, ולשבת במאסר כי הפכו אותך לעבריין. ואף אחד לא ידאג לזכויות האדם שלך, לכבוד היהודי שלך שסופסוף חי במדינה יהודית אחרי גלות בת כמעט שנות אלפיים.

בג"ץ דואג לזכות להפגין של אחרים, אבל לא לחופש הדת שלך, ובאותה המדינה בכפיפה אחת פורצת המשטרה בדירה בה היא הופכת את הששון ליגון ואת השמחה להנחה, ונותנת לשוללי מסר הצהרת בלפור לשחוק לה בפנים. וגם על חבריך לא תוכל לסמוך, הרי לא נשמעת להוראות. מה, הייתה הוראה שלא לעשות חתונות? הא... אז על אחת מאלו-שהן הוראות.

מסתיימת התפילה ב"ה ללא פגע, מתפזרים המתפללים בשקט ומאחלים זה לזה חודש טוב ובשת שלום. ושוב מתפתח דיון, הפעם אם האחרונים הנשארים לסדר את המקום. ואני חוזר לעניין המונהגים. יום אחד אומרים לנו עד מאה וזה מקובל עלינו, ופתאום זה יורד לעשרים, לעשר, לאפס, והכל מקובל עלינו. ואז אני שואל : "למשפחת נפש שני אחים, או אולי אחות ואח : מסירות ופיקוח. מי ביניהם מכריע?" שכן חכם עונה לי : "לא תוכל לפתור את השאלה, כי שכחת שיש עוד אח שבגללו לא ניתן למכריע : קוראים לו חולה".

אכן. מומחים מטעם הממשלות (מפתיע שנתקלים בכללי הנהגה דומים בין ישראל לאירופה), מטיפים לנו שהסגר עובד, ושבידנו, מחליטי ההחלטות יחד עם האזרחים הממושמעים, להוריד את מספר נושאי הנגיף בצורה משמעותית ביותר. בצרפת, הוראו על סגר מ-9 בערב עד 6 בבוקר בערים הגדולות. אנשים פיקחים אחדים הראו בתקשורת החופשית את הצפיפות ברכבת התחתית בשעות הפעילות המותרת. לא רק אצלנו אין היגיון (אגב לא סיפרתי לכם שבערב סוכות, אשתי ובני הבכור היו צריכים לחזור הביתה משערי צדק. כידוע שאין תחבורה בימי ששי במסגרת הסגר. וכשאשתי ניסתה לחפש בקבוצות ובגמ"חים מי שיסיע אותם, אדם נחמד הזכיר לה שמומלץ שלא לקחת טרמפיסטים. אז חזרו במונית במאתיים חמישים שקל עם נהג שמסתובב בכל הארץ).

פרופסור בכיר באפידמולוגיה ופיזיולוגיה קבע שבדיקות הקורונה רק מגלות חלקי נגיף, ושאין להם כבר השפעה בריאותית ברמה ההמונית. למען היושר, לא אנהג בשיטת העיתונאיים החובבנית הממש לא מקצועיים שפותחים את החדשות שלהם ב"בכיר ב... קבע" בעילום שם מוחלט. דברי הפרופסור דוחים על הסף את הדעות הקדומות שכולם מקבלים ומעבירים לפיהן אדם בריא הנושא את הנגיף יכול להרוג אנשים רבים אם ידבק אותם כשמערכת החיסון שלהם חלשה.

ובכן, פרופסור בפיזיולוגיה באוניברסיטת פריס ז'אן-פרנסוא טוסן (Jean-François Toussaint) אומר : "הולכים לחפש בחלל האף של כל הצרפתיות וכל הצרפתיים שברי נגיף שכבר לא מהווים גורמים מדבקים". הוא אחד משלושים וחמישה מדענים שחתמו על מאמר שכתורתו : "אנחנו לא רוצים יותר להיות מונהגים על ידי הפחד"[1].

מדוע האוזניים אטומות להסברים אלה? זה הרי כבר לא דומה לשני רופאים בכיפור שאחד אומר לחולה לאכול והשני שלא לאכול. כי גם הגרסה הרשמית של האוחזים בשלטון מסתפקת היום בשיח על "נושאי הנגיף", הגם שגם בתחילת תקופת הקורונה הנוכחית, כל המומחים שקראו תגר על פרופסור ראוט (Didier Raoult) בגיבוי מלא מהשלטון, והתנכרו לעובדה שהוא ריפא במרסיי אלפי חולים בשימוש במרחקות קיימות, הודו שהם מקבלים סבסוד, בלשון נקייה, מתעשיית התרופות, המגויסת בכל מאודה לגילוי חיסון, מצב שמאוד מזכיר בזמנו את סוגית המחקר על סכנת צריכת הסוכר הלבן שמומן על ידי חברות פררו וקוקה-קולה.

אז לא מובנת הסיבה לכך שדווקא את קולם של הנביאים שניבאו תמותה ללא תקדים אם יוסר הסגר גם לאחר שכל תחזיותיהם התבדו.  וכדאי שמערכות הרפואה יתפנו ויתרכזו בחולים האמיתיים במאמציהם להציל את חייהם. הפרופסור כמו כן אומר שהשאיפה להרחיב כמה שיותר את מעגל הבדיקות מבזבזת משאבים וכוחות.

אולם נשארת פקחות שקטה בעם הפשוט. אם בפסח חגגו בבדידות את ליל הסדר רבים מהאזרחים, לא היה כן בחול המועד סוכות, והשתיקה טובה.

יש לאפשר מייד את החזרה לשגרת החיים, כי בדרך זו כל המדינה תישאר כיתה.

אז לסיכום : האם יש נוהל מיוחד כדי לפנות לבג"ץ ולדרוש את שלילת האיסור השרירותי שהוטל לעם ישראל ומונע ממנו להתפלל וללמוד בהמוניו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות? חודש טוב.

https://www.youtube.com/watch?v=jA07cJ2nWhI דקה 9

 

[1] https://www.leparisien.fr/societe/covid-19-nous-ne-voulons-plus-etre-gouvernes-par-la-peur-la-tribune-de-chercheurs-et-de-medecins-10-09-2020-8382387.php

Partager cet article
Repost0

commentaires