Overblog
Editer l'article Suivre ce blog Administration + Créer mon blog
22 octobre 2020 4 22 /10 /octobre /2020 12:46

במתכונת מצבנו היום, מסתמנות שלוש נקודות.

  • המחלוקת האם סגרים ובידודים הכרחיים או מיותרים, אם בשיח מומחי הרפואה ואם ברמת ההיגיון ;
  • ההתדרדרות המוסרית ;
  • ניסיון להבין את תכונות אופי והתנהגות האדם אם בפן האישי ואם בפן ההמוני.

א. בקשר לנקודה הראשונה, אבקש ראשית כל להודות לכל מי שהגיב למה שכתבתי בנושא, אם בפרסום תגובות בהמשך למאמרים ואם באופן אישי או פגישתי, ובעיקר למי שלא הסכים. היעדר ההסכמה העיר את עיניי. הדבר הראשון והתמוה לכאורה הוא שלרוב, מי שלא מסכים אינו עונה ומציע טענות סותרות בניסיון להפריך את הדברים, כי בעצם לא כל כך חשוב איזו שיטה היא הצודקת. המאפיין היחיד שכן קובע,  הוא איזוהי השיטה שהשלטון אימץ אותה. 

ב. הנקודה השנייה, היא הקלות בה מקבלים את האלימות המשטרתית המופנית כנגד ציבור יהודי המנסה להמשיך לחיות על פי האמונה והערכים שלו. האיום הפך למקובל. האכזרים שמחים : "מגיע להם". ומי שלבו מלא חמלה וחס עליהם אומר : "המראות קשים, אבל יש חוק ויש הוראות". לפני פסח אשתקד אמרו שיש להתאזר בסבלנות, זה יעבור. כמו כן אמרו שאין כאן גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אבל לקיים מעמד של חופה וקידושין ירד למחתרת. רק שהמשטרה לא תבוא להרוס את בשמחה.

אתמול, חבר יותר מג' עשורים חיתן בת. הורי הכלה הזמינו אותנו. אשתי ובני הבכור נסכו לשם, כדי שהוא יקבל ברכה מהחתן. בשל ההגבלות התקיימה המשחה בגג של בית פרטי. כבר בהגעתם הבחינו בנוכחות משטרתית "סבירה" שעמדה בצד. כשעלתה הכלה לחופה, התערבה המשטרה ובקשה מהקבל הדליל להתפזר. תחושה לא נעימה החלה לאפוף את האורחים. בעל הבית המארח דיבר עם נציג המשטרה שנאות לתת לרוב הנוכחים לעמוד בצד הבניין בחוץ. וכשהסתיימה החופה, נתבקשו האורחים לעזוב את המקום. לא כל החלטה רודנית מלווה במהומות. אשתי ובני חזרו מבלי לטום כלום, בשני אוטובוסים מאזור הגוש עד הנה.  אך בכל אופן לא היו יכולים להתמהמה, כי אלמלא המשטרה לחץ עליהם אילוץ הגבלת התחבורה הציבורית.

בני עדיין מחפש את דרכו והוא נוטה להזדהות עם זרמים לא הכי ממלכתיים. לא קל. הוא ראה חתונה יהודית ופוזרה בהתערבות משטרתית. הוא לא ראה מבצע של מניעה רפואית הבאה להציל אנשים חסרי אחראיות ממגיפה. לצד זה הוא גם שמע שמחבל צר ואויב קודם לאחינו בטיפול רפואי ומקבל מכשיר הנשמה. והוא גם ראה ליד גשר המיתרים הפגנה עם פי כמה יותר נוכחים מאלה שהגיעו לחתונה והתפנו תחת איום, שהרי בדרך חזרה ראה בסמוך לאותו היישוב תגבורת כוחות בחיפוי.  

ג. מה משותף בין א' לב'? ההתבטלות מפני רשות. יש אנשים שמבחינתם ממשיכים בתוך תוכם להתייחס לדברים לא הגיוניים כאל חוסר צדק, גם כאין בידם לשנות דבר. אבל יש גם אנשים שמפסיקים לחשוב. כאז, כשהאמינו שאם נותנים רובים לרוצחים זה יביא שלום כי אלה שמחליטים מחזיקים בכל הקלפים וראייתם רחבה. בנקודה א' דלעיל, הגרסה שהשלטון בוחר בה היא המחייבת גם ברמת השכל. רק אז ניתן להבין את התגובות : "אבל לאין אתה חותר עם כל הטענות למיניהן שאתה דוגל בהן?"

בנקודה ב', הנגזרת ישירות מא', מתחילים להבין את הסכנה שטומן בחובו כל חוק היוצא מבית מדרשם של בני תבל ועד כמה הוא יכול לדרדר ובאיזו קלות ומהירות את כל קנייני האדם ועשו אותו ראוי להיקרא אדם.

הניסיון של מילגרם (ב-1962 למניינם בארה"ב באוניברסיטת ייל) בוחן את התופעה וקובע בשיטה יחידנית את הגבול בין האכזריות שהיא פועל יוצא של קבלת הסמכות ובין החמלה שבזכותה יתעורר הנבחן ויגיד : "עד כאן", או אם בכלל. בסרט "י' כמו יקר", מביימים את הניסוי. שני מועמדים, כשאחד בחשאי משתף פעולה עם המעבדה, מתחלקים בתפקידים : השואל והנשאל. כל פעם שהנשאל נכשל, הוא נענש בקבלת זרם חשמלי ההולך וגובר מפעם לפעם. מטרת הניסוי היא קביעת הסף בו הנבחן באמת יתקומם ויסרב להמשיך לענות את חברו.

בצה"ל מודעים היטב לבעיה. כדי להקדים רפואה למכה נוסח מושג בשם "פקודה בלתי חוקית בעליל". לצד ההכשרה לקבלת וביצוע פקודות במהירות וביעילות המרביות, החשיבו את הגבול שממנו והלאה יש למצפון ולמוסר אמירה. הדבר דורש יכולת הבחנה ואחריות אישית לא פשוטות, והוא הפתח לסכנות גדולות ואף גורליות למדינה. למשל : חיילי מילואים סרבו למנוע את כניסתם לשטחנו למסתננים בלתי חוקיים. אלא שבמוסריותם העיוורת לא השכילו להבין את ההשלכות לטווח היותר ארוך, לא ראו בתופעה את חיתוליה של מנגנון פלישה וכיבוש שבשקט תופס את מקומו של הישראלי, וכבר הניס אותו מכמה מקומות. התקשורת מסתירה או מגמדת את התופעה על כל מה שמתלווה לה.

אבל הסכנה שיכולה להיות בהתקוממותו של האדם בשל ערכיו המוסרים הטמונים במצפונו, לא צריכה לגרום לנו להסתתר מאחורי הטענה לפיה היינו אזרחים טובים וממושמעים המקבלים את סמכות החוקים וההוראות.

אז איך נדע את הגבול הדק בין סמכות המשמעת לסירוב המתבקש? בחזרה לא' ובדיון אמיתי בכל הדברים הסותרים והבלתי הגיוניים שהתעלמנו מהם. ובעמידה על קני מידה שלא ייתכן שייתנו לנו להשלים עם מה שאסור לקבל. האם מקובל עלינו שמתפללים ייזרקו בחוזקה מבית כנסת, שחתן וכלה יספגו מכות? שמחצית המשפחות החיות במדינתנו יתפרקו וירדו לפת לחם?

חכמי האומות מסכימים שערך עמיד ונצחי הוא כזה שמוכנים להקריב את הנפש עבורו או לפחות להיאבק בעדו. חוכמה בגויים תאמין. פעם אמר לי צרפתי (הכוונה ללא יהודי) שהוא לא אוהב מלחמות ושאם תהיה אי פעם מלחמה בין צרפת לגורם אחר הוא ייקח את רגליו למקום אחר. והנה,  איך פני צרפת נראים היום, גם בלי מלחמה...

מצד אחד, "הווה מתפלל בשלומה של מלכות, כי אלמלא הוראה, איש את רעהו חיים בלעו", ומצד שני, "ויאמר אליו למה יומת מה עשה?"

ושוב חוזר חלילה : אבל יש הוראות... ומה עם המוסר?... אבל יש הוראה...   

Partager cet article
Repost0

commentaires