ישראליזציה וגאולתיזציה

והארץ תתן יבולה

נאלצתי לשמוע תשדיר בשעת סגירת הקלפיות במוצאי יום הבחירות לכנסת העשרים-ואחת. שני דוברים עם מבטא פולני כבד, המתווכחים בנימה של כעס למרות שדעותיהם זהות. אך בכל זאת נסתמנה נקודה רצינית למחשבה. אהבתי את המילה החדשה "ישראליזציה". כשבשלב זה היה נראה שהמפלגה הרוסית לא תעבור את אחוז החסימה, שני הדוברים בתום ויכוח עיקש (שוב, למרות שדעותיהם זהות), הסכימו שכבר אין משמעות למפלגה המגזרית הזאת אך הפעם באמת. (כשצ'רנסקי חשב על זה ניסו להניאו בטענה שאין טעם בארץ למפלגות מגזריות). העלייה ההמונית מברית המועצות המתפרקת התרחשה לפני כחצי יובל וכבר הוטמעה בחתוך החברה הישראלית, כשאלה שהיו ילדים וכל שכן אלה שנולדה בהמשך כבר לא מרגישים זיקה למה שהיה פעם.

השאלה שמתעוררות מייד, היא : אז איך זה שמפלגת האווזים זכתה לכל כך הרבה תמיכה בקרב הציבור? כבר מזמן הוכיח המחנה הפוליטי הזה כי כל הוויתורים הכואבים אינם מחיר לשלום כי אם כניעה והשתעבדות מרצון כלפי האויב האכזר. הכיצד הציבור לא עבר "גאולתיזציה", איך אחרי יובל וחצי של חירות, עצמאות, כוח צבאי ועוצמה מדינית, ציבור הבוחרים לא שואף להתנער לחלוטין מהאיום המרחף תמיד מתוך כתלי הבית? איך ייתכן שעם הכוח שיש לו, הוא לא שם קץ למצב הזה?

ההבדל הוא כדלקמן : אם ה"רוסי" הפסיק להיות רוסי, זה רק משום שכבר לא היה לו עוגן הכובל אותו בשלשלאות לשפה, ללאום ולתרבות של רוסיה. הוא התאקלם בארץ עד כדי כך שאחרי שתיים עשרה שנות לימוד ושירות צבאי, גם מי שאינו יהודי אינו מבין למה הוא לא יהודי.

לעומת זאת, אם הישראלי לא מוחק כפר עוין שממנו יוצאים רוצחים לטבוח משפחה יהודית על נשם ועל טפם בעצם מנוחת השבת (לתמהים על ההנחה כי הייתה אמורה להיות תגובה כזו הדבר הטבעי ביותר, נשאל אותו אם הוא מבין את הנוצרים שבקשו לעשות שפטים ביהודים כשחשדו באחד מהם שטבח אפילו ילד נוצרי אחד נגיד כדי לאפות מצות. בסיפורים שלפעמים הסתיימו בטוב, זה תמיד התאפשר רק אחרי שהוכיחו שהאשמות היו עלילות דם. ואם זה היה קורה באמת? אז כולם היו מבינים), וזה רק דוגמה אחת מבין עשרות אם לא מאות, זה רק משום שמוחו נתון להשפעה אדירה של "גלותיזציה" מתמדת, הנעשית על ידי טיפוסים מכגון שני הפולנים הנ"ל.

אז מכניסים עמוק לנבכי נפשם של היהודים הישראליים את "טוהר הנשק" הנערץ על ראשי המפלגה שלא ניצחה בבחירות אבל שלא צריכה באמת לנצח לאחר שהישראלי אימץ ממילא את תפיסתם הקובעת שאם הערבים שונאים ברובם את ישראל, זה אך ורק באשמתו של היהודי. זה התחיל ברעיונות שכביכול הארץ היא שלהם ושאנו כופים עליהם שלטון עם זר. שלשלו עמוק לתוך הראש שהיהודי את החוק שהוא תמיד האיש הזר, זה שמרגיז את השני שבסה"כ רצה להיות שאנן.

וכך נשארת לנו הנהגה מדינית והנהגה אישית שחושבת ומרגישה שהמוסריות היא דווקא להידבק ב"איפוק", שלא לפגוע ב"חפים מפשע" (שמתם לב לאסוציאציה, בעברית תסמיך, שככלבו של פוולוב, כל פעם שמדברים על טיפול שורש בעזה, מיד מתחילים לחוס על ה"חפים מפשע"?), בקיצור שיש "לתת למכנו לחי ולשבוע בחרפה".

לחבב ולאהוב את מי ששונא אותך הוא רעיון מהברית המודרנית (הרשו לי להשתמש במילה הלועזית הפעם), ובטח לא מדוד המלך. די לקרוא את פרק ק"ט בתהילים כדי לדעת מה הוא היחס הנכון למחזיר "שינאה תחת אהבתי". (המידה שהוא מייחל להם מפסוק ו' עד ט"ו). "ויכרת מארץ זכרם... יען אשר לא זכר עשות חסד".

הדבר פשוט הוא שכדי לשחרר את עם ישראל מה"גלותיזציה" ולהביאו ל"גאולתיזציה", ברמת התפיסה, ועל מנת שהמפלגות הגלותיות תרדנה אל מתחת לאחוז החסימה ושהמצב יתהפך לטובה, יש לנער את כלי התקשורת הכבדים מהפולנים שהם דינוזאורים מאובנים מתקופת פילוסופית האמנציפציה, המקבעים בלבנו את תחושות הגלות של היהודי הבזוי מול הגוי האציל.

ויהיה רצון שנזכה לגאולה ונראה בקרוב בישועת ד'.

כותב : יהושע סולטן ©