Overblog
Editer l'article Suivre ce blog Administration + Créer mon blog
15 mars 2019 5 15 /03 /mars /2019 11:05

מי יותר לוקה בשכלו ובנפשו ? המחבל המתאבד שנדמה לו שפשעו ייקח אותו לעולם שכולו טוב ובו ממתינות לו שבעים בתולות, או המדינאי בישראל שבהגיונו המעניין חולם בהקיץ שהקצאת שטח בפתח מדינתו, נשק וחופש התארגנות לשונאיו עד מוות תיקח אותו לעולם שכולו טוב בשם "שלום"?

המשותף ביניהם הוא שמדובר אצל כל אחד באמונה דתית שמקורה בסוג של שכל אנוש : דתו של הראשון שניתנת לעברות כדת ה"אי-שלום", ודתו של השני האומרת "אלהינו למעשה ידינו"[1], ביצירת פתגמים כגון "אני מאמין בשלום", בו מעשי ידיו – ההסכמים והנסיגות – נושאים את השם שלום.

זה הרי מה שחשבו בני הכת השנייה כשקבעו את הנוסחה : "שטחים תמורת שלום", כלומר : אני נותן לך אחיזה בארץ ד' ועמו, ואתה נותן לי שלום, החלפת מוחש במופשט. וכשלימודי בית הספר כבר מזמן עומדים מאחוריהם ונשכחו, מותר להם להתכחש לכלל האלמנטארי-בסיסי שלמדו שם בילדותם, בשיעורי החשבון, שאין לחבר או להחסיר כי אם בין דברים ממהות זהה (מספרים לחוד, x בחזקה אחת לחוד, 2x לחוד וכן הלאה). ייתכן אמנם שבמחשבה שנייה ההיגיון הפשוט לא נתן להם מנוחה, ולכן הם העדיפו להסוות את הנוסחה ולעצב אותו מחדש : "שטחים תמורת שטחים" : אתה מוותר לי על שטח פה ואני מוותר לך על שטח שם.

כמובן שנוסחת "השטחים תמורת שטחים" היא צמצום או קיצור של נוסחה יותר מורכבת : "שטחים תמורת שטחים תמורת שלום", כי גם בני הדת היהודית החדשה, המאמינים בשלום, מסוגלים ללמוד בעיון כאשר הם מתחרים באמונת ישראל העתיקה-חדשה-עתידית בה שיבת עם ד' והשכינה לא"י עיקר, ומנסים להחליף עיקר זה בתחכום מעניין הטוען שאם עם ישראל שב לארצו אחרי כאלפיים שנות גלות, זה רק במטרה לחלק אותה לזולתנו שבאומות עד כדי חזרה לגלות (הרבה מהירדים אחזו טרם עזיבתם באמונה זו).

נחזור אפוא ל"שטחים תמורת שטחים" ונראה שבכל זאת לא נתרפא הנגע בהגיון. היה מי שחשב לתת לארגוני המרצחים חלק מהנגב (אז אזור חולות חלוצה בטרם הוקמו יישובי המגורשים היהודיים), תמורת שטח אחר באזור שבין באר שבע לעפולה כשירושלים בתווך. אבל עדיין משהו כאן לא הגיוני, כי לא דובר בהחלפת שטחים הנתונים בהתאמה תחת שתי ריבונויות שונות – זה נותן משלו וזה נותן משלו – אלא במקומות שכולם תחת שליטה ישראלית. כל השטח הנידון כבר בחזקת מדינת ישראל, גם בהיעדר החלטה בינתיים להחיל ולממש את ריבונותה במה שחזר לה במלחמת ששת הימים, וממילא אין כבר גם "שטחים תמורת שטחים".

למה הדבר דומה ? לגזלן מזוין שמאיים על אדם כדי לנשלו מכספו. אם הגזלן מרוב טוב ליבו "יסכים" לקחת "רק" את מחצית כספו של הנגזל, גם ילד קטן יבין שזה לא ייקרא פשרה. אבל בדיוק על זה המבנה, מושתתים כל מאמצי המשאים-ומתנים מול הארגונים האנטישמיים. הבל הבלים. פעם היו יותר חכמים, כאשר החוק אסר כל הידברות איתם. כי אז ידעו בפשטות שזה רק מזיק ומסוכן, כי העלוקה דורשת "הב הב" שבעתיים.  

ובינתיים ממשיכות שתי האמונות – אמונת אי-השלום ואמונת האמונה בשלום – להתקיים בהחלפת חומרים – סימביוזה בלעז – כשנותן השטחים מאפשר למתאבד לפעול, וכשהמתאבד מצדו נותן למאמין בשלום להתחזק באמונתו, לעמוד בניסיונות ולהשלות את עצמו שהוא בדרך הנכונה וכי עליו להתגבר על המכשולים הכואבים שלא ימישו ולא יזיזו אותו מהחתירה למטרה. המתאבד וחבר מרעיו מהצד האחר ייקראו "אויבי השלום", ואלה שבצד האחד לא נמנים בין חסידי אמונת השלום ייקראו "מתנגדי השלום".  כך יוכלו המאמינים להיות פטורים מלהודות בכישלונם ולהפוך את הטעות היסודית לשיטה. כתוצאה מזה יכולים השבויים בתפיסתם האמונית השקרית ו\או השגויה להישאר כמו שהם, לעמוד במקום ולא להתקדם, ולהמשיך לגדול ב"הסכמי שלום" ולקרוא «"שלום שלום" ואין שלום»[2].

או שמא נתערבה כאן צביעות

כי גם אחרי מה שקרה, אחרי שהמצב הורע עד כדי פיגועים בעוצמה שלא נודעה קודם (אז בבית-ליד דווח כי טרם מצאו את שרידי מכוניות התופת), המשיכו להאשים דווקא את היהודים המרימים את ראשם בקיצוניות ובגזענות, ומאוד התרעמו וכשאחד ניסח עובדה פשוטה וגאונית, צעקו ואסרו את הניסוח. נביע זאת בשיחה דמיונית בין דובר א' לב' :

  • לאור כל מה שמתרחש, אני יכול להגיד שבמקום שיש ערבים, יש פיגועים.
  • אבל אתה לא יכול להגיד דבר כזה. יש ערבים טובים, אפילו יותר טובים מהיהודים, זה לא יפה. אתה חייב להיות ישר ולהודות שאפשר לעבור במקום מלא ערבים בלי שיקרה אפילו פיגוע הכי קטן שיכול להיות.
  • בסדר... נחשוב רגע... אז אגיד את זה בדרך השלילה :"אין ערבים אין פיגועים". על זה אין להתווכח, נכון?
  • זה לא משנה, אתה משחק בציניות במילים ובניסוחים.

לשביעות רצונו של ב', נאסר השימוש באותו הפתגם. אמנם יש חופש ביטוי אבל לכל דבר יש גבול.

נניח ששוב נפגשים א' וב' ושוב משוחחים.

  • אתה יודע שרצחו יהודי ליד רמאללה?
  • מה הוא בכלל הלך לחפש שמה ???

כותב : יהושע סולטן

 

 

 

 

[1] הושע יד, ד.

[2] ירמיהו ח, יא.

Partager cet article
Repost0

commentaires