נבהלתי מנביחות

היום (ששי, שבוע פרשת תרומה תשע"ט), בסביבות השעה 5:50, ביושבי בבית נשמעת נביחה, עד לתוך חדר השינה. תחילה, אני חושב על איזה כלב שוטט, אלא שלאחר כמה דקות, נראה שהכיוון ממנו מגיעה ההפרעה הינו מקום קבוע. חוששני ששכן קרוב קשר איזו "חיית מחמד" ליד ביתו וששוב נצטרך להשלים עם מציאות חדשה כזאת, לאחר שמניסיון העבר וההווה (שנתייחס אליו באופן חלקי בהמשך), הפניות לא תמיד עוזרות, גם כשפונים למועצה וגם כשהמועצה היא זו שמשכירה איזה נכס לפלוני-אלמוני שהופך אותו לכלבייה.

אז אחרי כעוד עשר דקות, מנסה אני לאתר את מקור הרעש שלא פוסק. אני פותח את חלון חדר העבודה, והנה אני נושם לרווחה : שני כלבים ענקים, האחד שחור והשני לבן, צובאים על פח הצפרדע השכונתי,במרחק של כארבעים מטר ממני. אנשים בודדים הולכים ברחוב ושומרים מרחק בטיחות. מצדי, די בהשמעת ה"שררר" המיועד מחלון ביתי כדי להבריח אותם (את "חיות המחמד" וקצת גם האנשים) והנה הם נעלמים כלא היו.

ורק כשאני משתדל שלא להעלות על דעתי מה היה קורה אילו היה מדובר במישהו שקשר איזה כלב ליד ביתו, כולי מתמלא פחד ורעדה. לסבר את האוזן, דעו שהרחק כמטחווי קשט, זה כבר כשנה, במקום שהיה הומה בעבר ממשפחות צעירות בעם ישראל, נותר קרוואן בודד שייעודו השתנה. סובב בגדר והוכנס כלב המרעיש לרוב. השעות המועדפות למטרד נעות בין 14:00 ל16:00, למי שזה אומר משהו, ובעיקר בשבתות. דיברתי עם מחזיק הנכס, כשהצלחתי לתפוס אותו סופסוף בהזדמנות אחת, כי הוא לרוב לא גר שם. לא עזר. וכשפניתי למועצה, באופן אקראי מפתיע, נגרם לי נזק : פעם במנעול הבית, שלא ניתן מאז להכניס בו מפתח, ופעם כשככל הנראה ניסו לעקור את מונה המים, שטפטף משני חיבוריו לצנרת. במקרה השני, המועצה טיפלה בנזק.

אז איזה נס הבוקר קרה לנו, כשבסה"כ דובר בכלבים ללא בעלים, כשדי בהשמעת ה"שררר", כי כשיש, אז בוקר טוב.

שבת שלום

כותב : יהושע סולטן