Overblog
Editer l'article Suivre ce blog Administration + Créer mon blog
22 février 2019 5 22 /02 /février /2019 10:42
קרוב למקום הזה, לא ייאמן : יש מקומות האסורים ליהודים בלב ארץ ישראל!

שלום.

לפני שבוע, פרסמתי מאמר קצת ארוך. היות ונאמר לי הן שקשה לקרוא מאמר העובר את האלף מאתיים מילים והן שלא קל היה לתפוס לאן אני חותר, אחזור על תוכן הדברים בקצרה.

השבוע ציינו בצרפת ברוב עם ועדה את הירצחו של אילן הלימי. גם ראש האופוזיציה, מרין לה פן, הגיעה לעיר בניי (Bagneux), בה נחטף הלימי, עם מספר מקורבים ממפלגתה כדי לכבד את זכרו, במקום בו הוצבה לוחית זיכרון[1]. ב2006 למניינם, אילן הי"ד נפל במלכודת. הפיתיון בדמות אשה צעירה הוצג בפניו בכינוי "המה", בחנות הטלפונים הניידים בה הוא עבד, בפריס. היא קבעה לו פגישה בשכונת דיור מוזל בפרפר הקרוב והידוע לשמצה : בניי. שם נחטף וסבל עינויים קשים במשך שלושה שבועות[2]. כשנתגלתה הפרשה המצמררת, לאחר שמצאו אותו גוסס, מושלך ליד פסי רכבת, כולם גינו את המעשה האנטישמי המתועב פה אחד, עד הדרגות הגבוהות ביותר של הממשלה.

מאז נערכים מידי שנה אספות וכנסי זיכרון קהילתיים וממלכתיים. אף כלי תקשורת, בכל קשת העמדות והדעות למיניהן, לא העלה על הדעת שאולי לא מדובר במעשה ממניעים של שנאת היהודים. וכמובן שאף אחד לא העז לדמיין בהקיץ שאולי מדובר ברצח על רקע "רומנטי". שם, בצרפת, כולם עומדים על הרגליים ופועלים עד כמה שאפשר נגד האנטישמיות. זה לא סותר את העובדה כי הסבירות להצלחה של המהלך, במדינה בה חיים כאחוז אחד של יהודים בלבד מול תשעים ותשע אחוז של אינם-יהודים, נמוכה.

אבל הדבר התמוה ביותר הוא שדווקא במדינת היהודים, בה היהודי כבר לא במיעוט ולא בגלות, התקשורת וכל מי שיש לו חלק בעיצוב דעת הקהל, מרשים לעצמם להעביר את בעיית האנטישמיות מסדר היום ולהחליט בחגיגות שרצח נתעב של יהודי בשל היותו יהודי, הוא "בסה"כ" מעשה על "רקע רומנטי". קרבן האנטישמיות מיכל הלימי לא זכתה ולא תזכה לעצרות זיכרון. תושבת היישוב אדם נרצחה באכזריות בחולון לפני כשנה וחצי. לא נשמעו גינויים ואף אחד לא גינה את המעשה האנטישמי. באף מוסד לא הכריזו על מצב חירום כדי להביע את מלוא הזעזוע מול פשע שהדעת לא יכולה להשלים איתו. וכל זה קורה דווקא במרכזה של המדינה היהודית שלכל הדעות יש לה מגמה להוות מקלט בטוח לכל יהודי באשר הוא, כולל הרחוקים ביותר מהמסורת. וגם אין כל טענה כאן של "ואם כאן בכל זאת מדובר ב"רקע רומנטי", לאחר שבית המשפט פסק שלא דובר כלל ברקע שכזה.

אלא שפסיקת בית המשפט היא חצי נחמה למראית העין ולמשמע האוזן בלבד. כי כבכל פעם שנרצחים יהודיים בפיגועים אנטישמיים כאן בארץ, הוא הגדיר את הפשע כבא ממניעים "לאומניים". ואם בצרפת הלימי זוכה בהכרה אפילו מהאופוזיציה בה מזוהים גורמים אנטי-יהודיים, הלימי שבארץ ישראל לא תזכה לכלום. כמובן שניתן להקשות שכל זה כבר לא עוזר להם, אבל ההשפעה החינוכית הרחבה עשויה למנוע או לפחות לרסן את הפיגוע הבא בכוח, מכוון שהרשויות והקהילה היהודית מעבירות מסר ברור שפיגועים אנטישמיים לא יזכו לשום הבנה ושהאנטישמיים לא יחפשו תירוצים של לאומניות כלשהי או הזדהות אם איזושהי לאומניות על פני תבל. כששוב נתעוררה המפלצת האנטישמית בצרפת בתחילת האלף השלישי למניינם, היו מי שניסו להבליג על חומרת שינוי המצב ולדבר על "ייבוא קונפליקט", כלומר על העתקת האלימות האנטי-יהודית של ערבים בא"י לשטח צרפת. אבל ניסיון, רשמית לפחות, כשל. .

נחזור למושג הלאומניות. טמונות בשימוש הלא נכון מספר סכנות. הראשונה היא ה"הבנה" והסלחנות המעוררות תחושת חמלה כלפי האויב, אף על פי שמשקיעים את כל המאמצים כדי לעצור כל רוצח אחר מעשה. אין הרי שום ערבות ליהודי שהרוצח הבא ייעצר בטרם יוציא את זממו לפועל. הערבי-מוסלמי שרצח את תושבת היישוב תקוע היה מוכר לכוחות הביטחון כגורם מסוכן לציבור. ובכל זאת הסתובב חופשי והקרבן היהודי לא נמנע.

כשהאנטישמיות, בפנים החדשות שלה, התחילה לגבות קרבנות יהודיים – שהרי הפנים הישנות כבר הוכרו כבלתי-אנושיות וכחומר הבּערה של אידיאולוגית השואה – הוצדקו במידה מסוימת מסעות הרצח בהבנה עמוקה שהמחבלים פעלו בלית ברירה. דיברו על חופש ההגדרה העצמית, על הלאומניות\לאומיות כערך אצילי. ייתכן מאוד שאכן מדובר במידה טובה, אך השיוך שלה לאנטישמיים של הדור אינו במקום. היא תכונה לפיה האדם הפרטי מוכן להקריב את עצמו למען הכלל.

וגם אם נניח לרגע שאכן מדובר בלאומניות ולא באנטישמיות גרידא, באיזה לאום מדובר? התשובה פשוטה : בלאום הרוצה להשמיד את הלאום שקם לתחייה בארצו הקדושה ולמחוק אותו כדי לתפוס את מקומו. וכפי שהנוצרים רצו להחליף בעבר  (בד"כ) את ישראל כשהם כינו את עצמם בתואר "וורוס ישראל", כך רוצים שליחי העולם הערבי-מוסלמי לגנוב מאיתנו את תואר ה"וורוס פלשתינאי". ולכן הלאומניות בהקשר הזה היא ערך עליון המנוצל כדי להצדיק למפרע את השורש האנטישמי ומנטרל את מדינת היהודים מלפעול כנגדו, גם כשהיא עוצרת את האנטישמיים לאחר מעשה.

ועוד בנושא הלאומניות כערך מוערך, זכור לי כי בשנות השמונים למניינם, התפרסם תור בעיתון מעריב סוף שבוע של כותב מאור יהודה תחת הכותרת "הם לא לאומניים". קריאת הגנאי הופנתה לציבור המתנחלים שהכותב ראה אותם מקרוב כשהוא לדבריו שירת במילויים בהבטחת הסעות תלמידים ביו"ש.

הסכנה השנייה, או הצד השני של המטבע, היא תופעת הלוואי האורבת לאזרחנו שכבר לא יראו בלאומניות ערך עליון, והם יסתייגו ממנה, הם יפחדו ויתרחקו מהלאומניות היהודית וכבר לא ירצו להרגיש שכל ישראל ערבים זה לזה. כל אדם יחיה לעצמו, כתוצאה משחיקת הערך והפיכתו בתת-מודע לרע.

כעת נראה כיצד טשטוש המושגים – אנטישמיות, לאומניות – פועל כאמצעי לסתימת פיות. נניח שיקומו מן העם אנשים שלא יכולים בלבל להם את המוח בקלות, כאלה שלא ישלימו עם מציאות הרכנת הראש ומרירות הגורל מחויב המציאות הדורש למעשה יותר דם יהודי מכל מערכות ישראל. מה יקרה להם? הם יושתקו ויידרשו לשמור על השקט. כי אז מערכות ההסברה תדונה בגופו של אדם ולא בגופו של עניין. ייעשה במי שיחשוב אחרת רצח אופי. המנגנון פשוט : אין אנטישמיות, אז מי שיטען שיש ייחשב לפשיסט וגזען. מה? להעיז לטעון שהאוכלוסייה הערבית-מוסלמית מוציאה מתוך חיקה חדשים לבקרים רוצחים אנטישמיים ? האם מאן דהו יתחצף וידרוש לשים קץ למסע הרציחות ושהתופעה תהיה אחת ולתמיד שייכת אך ורק להיסטוריה הדגושה עצב וצער של הגלות ?

וכמו שכבר הצליחו להשתיק את מי שיתרעם כנגד הסכנה המתמדת האורבת, גם לא מתרעמים מול מציאות של ערים שלמות האסורות ליהודים כאן בארץ ישראל.

לאוכלוסיה ממנה כוחותינו מונעים בממוצע שנתי קרוב לחמש מאות ניסיונות שפיכת דם יהודי בארץ, יש להתייחס בשיא הסבלנות והסלחנות, ואין לעשות "עונש קולקטיבי", כלשון שריד המנוח. אין כאן אנטישמיות. האנטישמיות היא רק בפולין. מי שרוצה להפגין נגד האנטישמיות, שימשיך להרבות בסיורי ה"ירידה לרגל" לארצות נכר כדי להבין איפה האנטישמיות נמצאת. אלא שכיום גם בכך יש קצת בעיה, כי הפולנים לא חושבים שמגיע להם פחות יחס מכובשי א"י שברמאללה בין היתר. הפולנים חוקקו חוק האוסר לטעון שהם אנטישמיים, לא הפולנים של היום כמובן ולא אבותיהם שחיו בעבר הרחוק והלא רחוק. ומי שידבר, יפתחו לו תיק, כפי שפותחים תיקים למי שמדבר בישראל נגד אלה שמתוך תוכם יוצאים גם היום זדים הצדים אחר נפשות יהודיות.

מובן ? אין אנטישמיות, אין להילחם כנגדה, ואין לראות שלא בעין טובה את המציאות הנגדית בה יהודים לא יכולים לחיות בכל מקום בארץ ישראל.

כותב : יהושע סולטן ©

Partager cet article
Repost0

commentaires