Overblog
Editer l'article Suivre ce blog Administration + Créer mon blog
23 décembre 2018 7 23 /12 /décembre /2018 10:25
בית הכנסת הראשי בלה גולט תשמ"ה

תוניסיה היא מדינת פלאית שלנו בישראל יש הרבה מה ללמוד. אילו בארצנו, הייתה משבחת אותה רק התקשורת השמאלנית, אפשר היה לעבור לסדר היום ולהגיד : "נו, הם רגילים להסתכל תמיד על החצי המלא של הכוס הריקה לגמרי". הרי מי שכח את התלהבות רעיון ניגוב החומוס בדמשק, למרות חוסר כל הווה אמינא לשלום, כשהכלל קובע כי בכל פעם שהשמאל וה"מתהשמאלים" מדברים על שלום, האזרח השפוי מרגיש בדאגה אמיתית. על זה נאמר שמי שבכל זאת ילך לנגב בסוריה, שלא ישכח לקחת את המגבונים.

לא ולא. כאן, הפלא הגדול בקשר למדינת תוניסיה, הוא ששבחים יימצאו לה דווקא בתקשורת הנגד, האמורה לתת משקל נגד שיתרום קצת איזון בתמונה הכללית. שמדובר בעלונים המופצים חינם מידי יום ששי, בין השאר בבתי הכנסת. ובכן, בגיליון מספר 508 של כתב העת "מצב רוח", ניתן לקרוא :

"הקהילה היהודית בתוניסיה נהנית מאוטונומיה מלאה, עם זכויות מלאות, והשלטונות מכבדים אותה ואת מנהיגיה." למי שחי עם התחושה העמוקה שבמצב הטוב ביותר, מסוגלים ה"אינם-יהודים" בחו"ל להשלים עם מציאותם של היהודים רק כשהם לא חיים בארץ משום שאותם גויים לוקים בקוצר רוח קיצוני ומסוכן ברגע שמדובר בישראל, המאמר מבשר ישועה ; כי כשמדובר בהגדלת מספר התיירים בתוניסיה, מובהר : "כולל תיירים מישראל, כדי להגיע להיקפי התיירות הישראלית הפוקדת בשנים האחרונות את המדינה הצפון אפריקנית השכנה מרוקו".

אמנם אל נוציא את התעמולה מהקשרה, כי המאמר פורסם עקב מינויו של יהודי ושמו רנה טרבלסי, לשר התיירות במדינה הנ"ל. אך נסיגה בהכללה הגאולתית, ניתן לראות כבר בחיתולי המינוי, כאשר השר נאלץ להתבטא באמירות שייתכן שהיה מעדיף שלא לאמרן : "אני גאה באזרחות התוניסאית שלי ואין לי אזרחות ישראלית". האם אמירה כזאת הייתה מתבקשת במדינה אחרת, בעברו הצפוני של ים התיכון, שעדיין נחשבת לעת עתה כנאורה? לכאורה לא.

מאיר חביב מייצג בפרלמנט הצרפתי את אזרחי צרפת השוהים מחוץ לגבולות המדינה במחוז השמיני בהתאם לחלוקת העולם לאזורי הצבעה. אלא שבמחוזו כלולים ה"צרפתים" שעשו עלייה וחיים במדינת ישראל. מובן שמשקל הקולות המתקבל בקרב "צרפתי" ישראל הכריע ולכן נשמע קול החביב לנו מתוך כתלי הפרלמנט הצרפתי. זוהי זכות שבאופן פרדוקסאלי לא ניתנה לנו כל עוד היינו חיים בצרפת, כי שם אין כזה דבר הצבעה עדתית שתאשפר ליהודים למנות נציג בלב הרשות המחוקקת. אך מעולם לא נתבקש מועדינו להתבטא בכאלה אמירות בוטות. טרבלסי מונה בשל כישרונותיו בתחום התיירות המשאירות רחוק מאחור את הטוב שבתוניסאיים הלא יהודיים, אלא ש"סולחים" לו על היותו יהודי כל עוד, דבר שלא צריך להיאמר מפורשות, שהוא לא "יגזים", כפי שהוא מבין כבר לבד, הגם כי יהדותו משמשת כקלף תעמולתי, כפי שמוכיח זאת עיתון שלא מאבד כשמו כן הוא את "מצב הרוח".

מסתמן אפוא שטוב להיות יהודי ממוצא תוניסאי פשוט בארץ ישראל, מלהיות יהודי בגלות במעמד של שר בארמונות ואהולי קדר. וטוב להיות בממציאות בה ניתן להכריז "אני גאה באזרחות הישראלית שלי ואין לי אזרחות תוניסאית".

המאמר מטייח בקורא. למשל : "בתוניסיה ובאי ג'רבה בתי כנסת רבים, כולם פעילים.". כאן המקום לומר : אין בכלל אלא מה שבפרט. המקום היחיד בו מתקיימות תפילות באופן מלא הוא ג'רבה, קרוב לקצה הדרומי של המדינה. בתוניס, הבירה, בית הכנסת הגדול רוב הזמן סגור, ויש בו עשרות ספרי תורה יקרי ערך המוחזקים כבני ערובה כי החוק קובע שהם חלק ממורשת המדינה. ורק מי שיכול להשתמש ב"מזוודה הדיפלומטית" יכול למעשה לאפשר לבעלים לקבל את רכושם הרוחני בחזרה. בעיר "חלק אל וואד" או "לה גולט", עיר בה עוצרת הרכבת "תוניס-מארסה" בכחמש תחנות, ששליש מתושביה היו יהודים לפני דור-דור וחצי (ועוד כשליש איטלקי-מלטי ושליש צרפתי לא יהודי), נשארו נכון להיום כעשרים עד שלושים יהודים, רובם בבית האבות המקומי, ואין מקום אם כן לדבר על מניינים בבית הכנסת הגדול השוכן במרכז אותה העיר. בנאבל, בלה-מארסה, בתי הכנסת כבר לא פעילים. הנחמה היחידה היא שלפחות הם לא נהפכו לבתי פולחן זרים ושהופקד בקרבתם שומר. במילים אחרות, בתי הכנסת הפעילים הרבים הם בערך עשרה במספר, כמו בשכונה לא דתית בכל עיר בישראל. הם רבים כמו שמרוקו היא שכנה של תוניס, כשהמרחק ביניהם הוא כאלף חמש מאות קילומטרים.

מספר היהודים בתוניסיה, אם נספור את מי שמתגורר בה רוב ימות השנה, נאמד בכדי אלף תושבים, לעומת אוכלוסייה המונה כעשר מיליון. אחוז האוכלוסייה היהודית בתוניסיה הוא : 0.0001

למותר לציין כי חיו עד לפני יובל ועשור כ120,000 יהודים, מספר שהיה עשוי לשלש את עצמו במרוצת השנים. אבל איזו מדינה, מבין תוניסיה לישראל, תמיד מופלית לרעה בכל הנוגע ליחס שלה לזרים ולמיעוטים? לא ייאמן כי יסופר!

אולם ביחסים שווים, היו כדוגמת המופת של תוניסיה צריכים להיות כאן בארץ ישראל בסך הכל כ400 ערבים, לא יותר. ואם היינו מחקים את הדוגמה של תוניסיה, היינו נותנים לשכונה מוסלמית אחת להתקיים כמוזיאון חי, ומרבים בכתבות וצילומים של המקום, בהצגת פנים חייכניות של ישמעאליים מאושרים, הנהנים מחופש דת וההולכים לפולחנם ללא כל הפרעה ודאגה.

באותו עניין, מדינת ישראל הייתה מאפשרת לכעוד אלפים בודדים של מוסלמים לפקוד את המקום המתועד לרוב במצלמות לביקור של שלושה ימים עד שבוע. איזה פלא היא תוניסיה!

החתום : יהושע סולטן ©

Partager cet article
Repost0

commentaires