Overblog Suivre ce blog
Editer l'article Administration Créer mon blog
19 février 2017 7 19 /02 /février /2017 10:29

כאשר ממשלת רבין-פרס עלתה לשלטון, לא עבר יום ללא הוספת אמירת פרק תהילים אחד לפחות להצלת עם ישראל ואחיזתו בארצו בסוף התפילה בבית הכנסת. בנימה גונחת קורעת לב, ובאווירה המשדרת תחושת לחץ דיכאוני, שליח הציבור היה אומר בקול מצמרר פסוק אחר פסוק, והקהל היה חוזר אחריו באותה ההנחה ואותו היגון. ולא הסתפקנו בזאת. היו כינוסים, הפגנות, הכרזות נוקבות. האם כל זה עזר? מובן שאי אפשר לענות על השאלה האמונית העמוקה הנ"ל. כי תמיד אפשר להיות בספק שמא גם ללא התפילות היה המצב מסתדר מאליו. בד בבד, סוגיית הצדיק ורע לו, היא שאלה מהותית הנוגעת ישירות לנקודת הבחירה החופשית של האדם שבלעדיה כולם היו שומרים על מנת לקבל את הפרס הוודאי העומד בהישג יד אוטומטי. ולא זו בלבד, אלא שגם כשהצדיק מתפלל וטוב לו, לא יכול לעולם לקבוע בוודאות שתפילותיו עמדו לו.

ובכן ממשלת רבין-פרס לא גירשה יהודים מבתיהם ולא מחקו כפרים יהודים על מטעיהם ושדותיהם. אמנם הם ניסו לעשות שהארץ תהיה שממה בגרמא. לא דובר בכבישים עוקבים אך במועצות היישובים היו מי שאמרו שנעבור דרך רמאללה תוך כדי ירי במשטרת המחבלים. ואכן בשמאל חימשו ערבים שירו וטבחו, אלא שהאנדרלמוסיה פשטה בכל הארץ, אוטובוסים ומסעדות נהיו למשרפות בכל רחבי ארצנו. אלא שביישובינו, כשנודע דרך כותרות העיתונים כי אחרי שנה שלמה של איומים וסכנות, גדלה האוכלוסייה היהודית בכעשרת האחוזים, נתמלאה שולמית אלוני חורי אף וחמאה נגד העיתונאיים שגילו את העובדה הזאת.

וגם אם נניח שרצו לגרש יהודים ולמחוק את עריהם המשגשגות, ה' יצילנו, דומני שתכנון העיר מודיעין ותחילת בניינה אז נועדו לקבל את מגורשי יהודה ושומרון לעת מתן האות. אך לאחר שהתמהמהו רבין-פרס, אז לא זו בלבד שקם יישוב חדש לתפארת כחזון שיבת השבות וישיבת ארצנו – כן נרבה וכן נפרוץ – אלא שגם היישובים שאוימו הכפילו ושילשו את עצמם. נכון שרבין-פרס הקפיאו את הבנייה, ולא ניתנו יותר משכנתאות, אבל מי שהיה לו כסף בנה, והיו גם יהודים שבמסירות כל מאודם מכרו את בתיהם שמעבר לקו הירוק ובנו בתים בישראל. ובקשר לבתים שנבנו באלפים על ידי ממשלת שמיר-שרון שהרגישה הקרקע נשמטת מתחת לרגלם, רבין-פרס העלימו עין כאשר מזכירויות היישובים החליטו לישב אותם, מה שזכה לכינויי חיבה מכגון "שכונת אשדר פולשים" ועוד. אבל הם לא גירשו יהודים מביתם. עלינו לזכור שהקיצוני ביותר שבהם לא דרש יותר – סליחה על הביטוי – מהזזת נצרים בלבד.

גם התעוררה תקווה בקרב הארץ כי לאחר שעם ישראל יגלה את השקר הגס של הביטויים ההזויים "שטחים תמורת שלום", "עם אויבים עושים שלום", "לוותר על האדמה לטובת האדם", ועוד, או אז יוסר האיום על היישוב היהודי לחלוטין.

והנה באה בשורת נתניהו, אותו העילוי המתייחס ברצינות לנאומי ארגוני המחבלים בערבית דווקא, ובטח לא לאלה הנישאים באנגלית. הוא גם יודע מה חשיבותה המרכזית ביותר של חברון בעם ישראל, לאורך כל התקופות, מימות עולם, לא כקודמו שלא שמע על רחל אמנו כפי שסיפר זאת פעם חנן פורת זצ"ל. אז התגייסה לטובתו תחנת רדיו חופשית – לה הוא הכיר "טובה" מאוחר יותר – שקראה השכם וערב "מהפך? מהפך?" (הנשמע במבטאי העיתונאיים כ"מה? הפח?").

הדמויות האוחזות במושכות התחלפו, למרות הקושי שנערם אחרי רצח רבין – שדרך אגב עזב את העצרת בתל-אביב כשהוא עולה לאוטו ומתיישב – שעליו תלו תקוות במחנה פרס כדי לנצח בבחירות, בהסתמך על הבוחר שיצביע מתוך תחושות בטן, והנה לפתע החל העידן החדש, והוא עידן נתניהו.

ניתן לשאול כאן, אחרי כשני עשורים, הכיצד, מה קרה אז למחרת הבחירות? הרי העיתונאים מטעם, שדימו את נתניהו לאחאב, כשהם תפרו לו את תיק רצח רבין, נתבקשו שלא לעזוב את עמדות כוח ההסברה שכבשו, בדומה להפצרות באוכלוסיות העוינות שלא לעזוב את הארץ לאחר מפלת צבאותיהם. כמו כן לא הוקמה וועדת חקירה, לא נעצרו ולא הועמדו לדין המנהיגים המדיניים שהכניסו את התופת, ששיתפו פעולה עם האויב. לא ניקו את הארץ מנוכחותם של פושעי האנושות נגד העם היהודי, ואותם ארגוני המחבלים עדיין תקועים לנו בלב ארץ ישראל מאות מטרים ספורות בירושלים.

אז האם קם בכל זאת עידן חדש כי לפחות נתלו תקוות בחידוש הבנייה? או שמא נָדַמו פיגועי התופת?

כי הנה אכן קם עידן חדש. והוא התחיל בפועל כשראש הממשלה הנבחר הפך את עורו, או אז נִדְמוּ עמי מבלי דעת, כששותקו הכוחות הבריאים של האופוזיציה, של הכוח המתנגד להרס. ואם היה ברור שהסכם הכניעה של רבין-פרס לא עבר באישורו של העם, כשהוא נשען על הקנה הרצוץ של התנוצצות השוחד מול עיניו של גולדפרב –כשמו כן הוא – ששוכנע לצדד בעד הפיתיון והעשר באותו הרכב, וכן על שניים מחברי מפלגת צומת שגזלו את המנדטים במקום להתפטר, מה שדומה לחייל מצבא מדינה א' המחליט פתאום שיותר מתאים לו לשרת במדינה ב' אבל באמצעות שימוש בנשק שהוא קיבל במקומו הראשון ; הרי שהסכם חברון עבר ברוב מוחץ.

ואותו נתניהו, שהלהיב את עצמו ואת הציבור מכל במה אפשרית בהזכירו את זכותנו על חברון הבלתי ניתנת לערעור, לא רק שהוא לא נראה יותר על שום במה שכזאת, אלא שהוא עצמו ביצע את המהלך המחריד. שלהבת הייתה כנראה תאונת עבודה, כפי שמעולם לא הכו על חטא כל מי שהייתה לו יד במתן רובים למרצחים ובהפיכת חלקי ארץ קדשנו למעוזי המחבלים שניהלו גיחות ממרחק אפס. כמובן שיד הפוליטיקאים לא שפכה את הדם הזה, כי אם אויבי השלום. והרי האם יש מישהו שיטען שזה מה שהם רצו לגרום לאחיהם אחרי שיצאו מתופת הגלות וסוף סוף זכו לקוממיות?

ובמרוצת השנים, המהפך המיוחל, שנתלה כאמור בנתניהו, הפך לרע במיעוטו. אין מה לעשות, "אין ברירה", כפי שנהג תמיד לומר שמעון פרס לכל מי שחלם שלפחות בארץ ישראל לא תהיינה אוכלוסיות המספקות כל יום רוצחי יהודים. מה לעשות, גם לו אין ברירה! לרבין-פרס הייתה ברירה, והם הלכו למדשאה של הבית הלבן עם חיוך רחב על הפנים (אולי לרבין פחות) ועובדה שנתניהו והמפד"ל הגיעו לשם בלב שבור ובכפיפת קומה. אם כן, אולי היה עדיף כבר להצביע פרס. הוא היה צועד בחיוך רחב וארשת ניצחון, ולא בפנים של ראש גטו יהודי שזומן להתייצב בפני הפריץ ולקבל בראש רכון את תכתיביו.

אמנם, נתניהו בקולו הינו סנגור מעולה כשהוא נואם למשל בפני שני בתי הנבחרים של הקונגרס באמריקה. אבל עיתונאי אחד בשם סגל, העובד בחדשות ערוץ טלוויזיוני כלשהו, הופיע בעת אחת המלחמות האחרונות בעזה, לא השתכנע מההטחות של נתניהו כשהוא הזכיר אז שתמיד טען שיציאה מעזה לא תביא שלום אלא תגרום להחמרת המצב הביטחוני. ולראייה הקרין תוך כדי תוכנית קטע שצולם בכנסת במהלך ההצבעה המכריעה והגורלית על אודות עזה. בין כמה מפנטזים בהקיץ, מופיע נתניהו והוא מצביע... בעד (כלומר נגד אחיזתנו במחוזו של רבי ישראל נג'ארה. הבעיה היא שגם סגל לא דייק. כי נתניהו אמנם הזהיר ללא לאות שיציאה מעזה תהיה אסון, אבל במבחן המעשי הוא הצביע בעד.

כאן המקום לשאול את עצמנו : אם אנחנו מזמינים פועל כדי שיבנה לנו קיר, והקיר ילך בזיגזג, האם נזמין אותו מאוחר יותר לבנות עוד קיר, כי בטח הוא למד בינתיים לבנות? ואם יצא שוב בזיגזג, האם נזמין אותו לבנות את הקומה השנייה, ואז את השלישית? בצרפת היו משחקים של הימורים על סוסים בתחרויות ריצה. האם אדם יעלה על הדעת להמר על סוס שהגיע בין האחרונים וכבר גרם לא להפסיד כסף, בטענה שהפעם הוא כבר ירוץ יותר מהר?

והנה כאן יש הסכם חברון, הצבעה בעד ה"הינתקות", מסמך לאודר, עשרה חודשים של הקפאת בנייה עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, אי הפצצת כורי הגרעין האיראניים, בניגוד למנהג הקדום לפיו לא נותנים לדברים כאלה להתפתח, אם בעיראק ואם בסוריה, שלושה בתים במגרון, כל מגרון, אולפנה, בתי דריינוף, עמונה, כשהקצב הולך וגובר, וכשהתנאים נעשים קשים ליהודים המגורשים מפעם לפעם. אם באולפנה העבירו קודם בעדינות יחסית את התושבים לקראווילות ובנו במקום הבתים שנהרסו שכונה יותר קרובה למרכז היישוב – מה שניתן לראות כ"העתקת השכונה" – על אף שלא בנו (עוד לא?) את שלוש מאות הדירות שהם חמש מאות ע"פ הידיעון (או שמא מר ראש הישיבה גורם לו לחרדת קודש), כיום מדובר ביישוב שלם שלא נודע לאין נעלמו עקבותיהם של התושבים.

כשאנו אומרים כי הקול קול יעקוב בנידון דידן, אין הכוונה שמדובר באדם ערמומי בעל לשון חלקלקה, אלא באדם שככל הנראה מדבר אמת, אלא שידיו שבויות כשכל מיני "עשיו-ים" מזיזים אותן, ומושכים בחוטים כבדמות בתיאטרון בובות. די להתבונן בהבעת פניו של נתניהו בכל מעשה בלתי מתקבל על הדעת כדי להבין שהשליטה בידיו אינה תלויה בו. הבג"ץ הוא רוח בלי אברים, והוא נטפל ומשתרש כדיבוק בגופו של נתניהו ועושה שימוש הרסני בידיו.

זהו העידן החדש. כיוון שללא העידן החדש, נתניהו היה מנהל את האופוזיציה, וסביר להניח שבעת כזאת הוא היה מוכיח בשיחות מוסר נמרצות את הממשלה, תוך כדי עמידה במרכז היישוב עמונה עם קיבוץ מאוד גדול ואולי אף מחנה אוהלים. והמפד"ל העייף היה מקבל כוחות וגם אנחנו היינו נשכבים תחת גלגלי הדחפורים ואוטובוסי הגירוש כמענה לקריאתו המוסרית של יוסי שריד. וכן היינו מוסיפים תפילות, צומות, עצרות תפילה ועוד. ה"אין ברירה" של פרס נהיה ל"אין ברירה" של נתניהו, בשקט, בלי התנגדות, בקבלת הייסורין באהבה.

הפגנות המוניות ? זה עוזר !

ואם נקשה : ומה יעזרו הפגנות המוניות?

1948 שנות גלות - מספר השנים מעברו מאז החורבן - זועקות לשמים, האם מה שעם ישראל צריך היום זה חברי כנסת אנוסים שמסתכלים ללא שליטה בפרעות ובהרס ביהודים כשהחידוש היחיד הוא שמלאכתם של שהאנטישמיים נעשית על ידי אחרים? כשמראים לכל העולם איך מגרשים את היהודי הנודד אחרי שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, כאשר אפילו למגישי החדשות הקשים ביותר נתקע המלל בגרון במראות שלא האמינו שיבואו עוד ובטח לא מישראל, שומעים שמתחדשת שוב השאלה הקודרת : "איה אל-והייהם" . אכן, יש טעם מר כשלמראית העין מלאכתם של רשעים נעשית על ידי אחרים, ועוד יותר קשה לא להיות משוגע ממראה העין, כשהאחרים הם יהודים המכים ביהודים.

ובכן, משדרים לכל העולם תמונות של קלגסים המכים באבות, באמהות ובילדים רכים וזורקים אותם מבתיהם. ובזמן הזה, זעקת העוול והזיקה לקוממיות נחנקת כי המפלגה המייצגת מבליגה בלית ברירה תוך כדי מתן כוח לכוח המבצע ? הייתכן שחמישים שנה אחרי שחרור ארץ היהודים, הטענה כי ליהודי אין זכות בארץ מולדתו תעשה שפטים ביהודים?

והבית היהודי בא להסביר ליהודי הקורבן שהכאב בא בכעין ניתוח הנדרש להצלת הגוף. כי מי הוא המחליט, מי הוא זה שקובע את עתיד ארץ ישראל, ואם היא תהיה ארץ יהודית או עוד מחוז לכיבוש ואסלמי של האזור ושל העולם כולו? מי הוא זה שקובע את הגבולות הפוליטיים של הימצאות היהודים בארץ, מעמדה שלטונית שהוא אוחז בה ללא כל תהליך דמוקרטי ? בית המשפט. אנשים שהבינו שאין להם סיכוי להיבחר לאחר שהאזרח הפשוט הבין את כל השקר שב"שטחים תמורת שלום" הנ"ל, נוחלים הצלחות נקודתיות וגורפות נגד היהודים הן ביהודה ושומרון, הן בגליל והן בנגב.

המחוקק הוא כבר לא המחליט, אלא מי שמחזיק בכוחניות בבית המשפט שאין כל בעיה מוסרית למחוק כבר לתפארת בשלמות ולהפוך שוב את היהודי לנע ונד בארץ. והוא גם יכול לצרף אליו גורם מדת זרה שחוות דעותיו המשפטיות באה כהמשך לחוות דעותיו של בית המשפט הספרדי לפני כחמש מאות שנה. והנה, כמלך, הוא בא בעזות מצחו לפסול את מסורת התורה שבעל פה היהודית, ולקבוע כמכריע את החוק את פרשנות המקרא שלו, בעניין המופיע בתחילת פרשת "כי תצא למלחמה על אויבך".

ובדיוק בנקודה הזו מסתמנת כל התועלת של ההפגנות הגדולות. כי כמו שבג"ץ ממנה את עצמו לפסקה בעניינים ההלכתיים יהודיים של ארץ ישראל, או בפרשנות התורה, כך הוא ניסה לפעול כפוסק הדור בהלכה בכל סוגיה, כולל מי יהודי ומי רב, ומי ראוי לנהל את הרבנות, הכשרות, המקוואות, וכן הלאה. ועכשיו עלינו להיזכר במה שזכה אז לשם "הפגנת המיליון". בימים ההם, כשאותו הארון ברק ביקש להכשיר את הבמות לעבודה שהיא זרה ליהדות, ולשחק בחוקיות ובמוסריות וכדומה, כשהוא ראה את עצמו כפוסק הדור, הזרם היהודי החרדי יזם הפגנת המונים שגם ישיבת בית אל הייתה שותפה לה בשטח, והשתרעה על כל אזור הכניסה המערבית של ירושלים. ראשי המדינה והצבא הפצירו ברבנים והתחננו שלא יקיימו ההפגנה. אבל הם לא נכנעו, לא לתירוצים ולא להבטחות, והנה ההפגנה התקיימה בשקט ובכבוד. אברכים עמדו כשהם מעיינים בספרי הגמרא שהצטיידו בהם. אז מה גרם לאחר מכן לברק להבין שהוא מתערב על ריב לא לו? והנה, לא שולבו ברבנות הערים בני דתות אחרות שיש בהן אזכור כלשהו ליהדות. ואם גם היום שוב מנסים לפרוץ פרצות, עם פרשת "הבנות" כביכול מול "נשות הכותל", אין הרתיעה מצד נתניהו ליישם את אותן ה"הבנות" נובעת כי אם מזכות הרושם העז שנשאר עד היום באותו המעמד.

למרבה הצער, נראה שרק מנהיגי המפלגות החרדיות יודעים להציב קווים אדומים, עד כדי כך שאף מנהיג לא יעלה על דעתו לחתור לפשרות שונות ומשונות. ראש סיעה חרדית, אם יבוא ראש ממשלה שירצה לתת סמכות או להשלים עם מתן סמכות לאנשים לא ראויים שיספקו בענייני הלכה הנוגעת לקדושת הגוף והקהילה, או ללימוד התורה, לא יישב יחד איתו בממשלה ; וכיצד יגיב ראש תנועה דתית-לאומית כשיבקשו לפגוע בקדושת הארץ ובקשר אליה? ואולי כאן מצוי המפתח להבנת התופעה : מדוע החוזרים בתשובה לא מתלהבים מהדרך הדתית לאומית? מדוע גם מבני הנוער שלנו נוטים לכבד יותר את החרדים או את החסידויות?

© יהושע סולטן

Partager cet article

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan - dans מאמרים בעברית
commenter cet article

commentaires