Overblog Suivre ce blog
Editer l'article Administration Créer mon blog
23 juillet 2015 4 23 /07 /juillet /2015 22:39
על יהודה ושומרון תהיה מלחמה
  • אמירתו של הרב קוק מתנוססת ברחובותינו : "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה". גם כשהמשפט לא מוצא מהקשרו, רבים שואלים את עצמם מה הכוונה. האם יש להבין מזה שאנשים ירדו למחתרת וילחמו חמושים מול העוברים את הפקודות הבלתי חוקיות בעליל הסותרות את כל משמעות הימצאותנו בארץ ישראל ? או אולי הכוונה היא שלא יעמדו בשילוב ידיים וישכבו תחת גלגלי הדחפורים לכשיבוא לרמוס ולנתץ את הנכס ההתיישבותי ?
  • לפני כשני עשור רואיין פרשן אחד שהתגורר בבית-אל בתקשורת הצרפתית, ונשאל אם הוא חושב שממשלת ישראל עשויה להיכנע ללחצים ולהוציא יהודים מבתיהם. הלז ענה שאין חשש לדעתו משום שאם הממשלה תעיז, אז זה יגרום למלחמת אחים. הטלוויזיה הזרה עשתה את עבודתה השקרית כשהיא הפכה את העמדה לכעין הכרזת מלחמת אחים, בבודדה את הקטע "תהיה מלחמה" מהקשרו. אבל לגופו של עניין, בהתבסס על אותו השיקול, האם יהיה נכון ליצור תחושת איום של התנפצות פנימית של המדינה, כשהזאבים מסביב מחכים רק לאות שכזה, כאשר הרתעה שבסופו של דבר, ובאופן פרדוקסאלי, תחזק את המדינה מכוון שאף אחד לא ייקח את הסיכון ?
  • קשה מאוד לענות על השאלה, כי אחרי שההרתעה הזו לא עבדה בגוש קטיף, עדיין נשאר הרושם שיהודים ניתן "לפנות" בשניים שלושה ימים. אומנם נשארה הרתעה שמימית, מבחינה מסוימת : מי שהפיל שכונה בעמונה הופל בשכונה, מי שפגע בארץ המובטחת הוכה בהולילאנד. מידה כנגד מידה. ומי שנתן את ההוראה לגרש ולמחוק, ולתת לליל בדולח נוסח ארץ ישראל להתרחש, פתאום נפל למשכבו האחרון.
  • אבל גם אם העם יתגייס בכל אופן שלא יהיה, וגם אם האנשים יישבו בבתיהם או אפילו בבתי קפה ועינוגים, המלחמה היה תהיה. וכמתפתה השלטון מהקלות שבפגיעה בצדק, בחלש, באדם האנושי שלא ירים ידו על אחיו הצורר אותו, על קהילה המונה בסך הכל הם פחות מרבבה, אז המלחמה תבוא מהצד של אותו האויב האכזר, אותו הצד שדווקא רצו להרצות ולהרגיע. ובאותו האויב, הרוגם באבנים ובאש, הנמצא בכמות מנופחת של מיליונים, והזוכה לתמיכה של הקהילה הבינלאומית שרק לפני כמה עשרות שנים תמכה בפתרון הסופי או רק, מעדיפים שלא להילחם, כאילו שהדבר יביא שלום.
  • והיא לא תצלח : כי השלום המלאכותי והמדומה הזה משיגים על חשבון הצדק, ומתעלמים מהנוסחה השוויונית הקובעת שהפוגע בצדק פוגע בשלום. צדק ושלום נשקו, אמר המשורר. וכשפוגעים בשמונת אלפים יהודים בידוע כי הם לא יעשו מלחמה, אז הנה מקבלים שלוש מלחמות, חרמות מהקהילה החיצונית חסרת תקדים. ההתרעמות נגד ישראל נשענת על מדיניות ישראלית של "מודה במקצת". והאומות קולטות את המסר : "אתם מודים שהחלק הזה לא שלכם, והרי היה לכם כוח להחזיק בו, להוציא את האויב שלכם ממנו ולא את האוהב, אז עליכם להודות שגם השאר לא שלכם". והשאלה הבינלאומית לא באה על עצם החזקתנו את יו"ש, אלא על הלגיטימיות בכלל של הימצאות מדינה יהודית כאן.
  • ואם כך הוא העניין על עזה, אז על אחת כמה וכמה שהבעיה רק תתעצם כשמדובר בלב לבה של ארץ ישראל, על המקומות שגאולתם נעכבה תשע-עשרה שנה עד לשחרור בששת הימים. וכשראו היושבים בממשלתנו בשיבת ציון, היו כחולמים. לא שהם ראו את הגשמת חלום הגאולה, אלא שנתעוררו חלומות שקר של התכחשות בזכות וקיום שיבתנו. ולאחר שהמושלים לא שמחו על המשך גאולת מולדתם ומולדתנו, הוקפאה חשיבתם באיזשהו חלום של נסיגה מהגאולה המנוסחת בפתגם המקובע כבר ארבעים ומשונה שנה של "שטחים (כך קוראים לארץ ישראל) תמורת שלום". ומאז אינם מסוגלים לפתח כל חשיבה שתשחרר אותם מהקונצפציה בה הם שקעו מרוב ריבוי אור המהלך. הסירוב הזה ליהנות וזכויותינו על הארץ הם דווקא הסיבה למלחמה.
  • אז גם אם יש כמה פירושים ל"על יהודה ושומרון תהיה מלחמה", השאלה המתבקשת היא כיצד לגרום שעל יהודה ושומרון יהיה שלום. והתשובה היא פשוטה. יש תכנית א-להית של שיבת והשבת עם ישראל לארצו, כשיישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. כל תוכנית הסותרת את תוכנית האב סופה להיכשל. כל מי שחושב שחזרנו לארץ אחרי כל כך הרבה שנים כדי לתת אותה במתנה לכל הקודם ולזכותו בה, לא יהיה לו שלום, הן אם הוא מאמץ את עמדת האומות המתנגדות לשיבת ציון, והן אם הוא טוען שאין לו ברירה.
  • כעת יש בשלטון נטייה להיבהל מקול עלה נידף, וליפול כשאין רודף, כפי שראינו בפרשה הסימפטומטית הזאת בה יהודי עולה צרפת, ושמו שלי, נחקר כאן בארץ, בדירתו באשדוד, על ידי המשטרה הצרפתית, דבר תמוה ומחריד, אחרי שהלז בסך הכל עבד על כמה בכירים ומעצבים דעת קהל אנטישמיים ואנטי ציוניים. במציאות שבה כל מאן דאלים גבר, בה כל המפעיל יותר לחץ זוכה לכבוד – מי זוכר את הבג"ץ על מסגד בלתי חוקי הקרוב לבית-אל ? – ייתכן שהתנגדות עממית לא חמושה תגרום לראש הממשלה לכבד את דיבורו, את הבטחותיו ואת עצמו.
  • חכמים אמרו : "ייתי ולא אחמיניה", וכן "עולם הפוך ראיתי". ואכן לא מובן אחרי שהתברר שהפגיעה ברחמנים עולה פי כמה וכמה במלחמות ואבידות מהטבה לרחמנים, מתעקשים מערכות הממסד לדבוק בדרך שרק מזכירה את התעקשותו של פרעה. אחרי המכות שנגזרו באופן ישיר מהנסיגות, אם בביטול האיסור על הידברויות עם ארגוני מרצחים, אם בכריתת הסכמי מוות איתם, ואם במסירת חבלי ארץ עד כדי מחיקת קהילות יהודיות מהשטח, לא מובן מדוע המושלים כאן דבקים בדרך שהוכיחה את עצמה כאם הפורענות ? האם כבד לבם של המושלים המוליכים אותנו מדחי אל דחי עד שלא יוכלו לומר "עד כאן"? בתקווה שתתבטלנה כל הגזרות הקשות המאיימות על אזרחינו בכל אתר בארץ. ויתוקן החטא של אי-ההודאה בארצנו, ונפסיק לתת לאויבים את המעמד של תושבים ארצישראליים. (כי אנחנו הפלשתינאיים הבלעדיים).

Partager cet article

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan
commenter cet article

commentaires