Overblog Suivre ce blog
Editer l'article Administration Créer mon blog
21 juillet 2014 1 21 /07 /juillet /2014 00:41

כל פעם שבמחנה הרכנת הראש מכריזים שאין זבנג וגמרנו, בעצם מתכוונים להרגיע את הרוחות, להגיד שהאלימות לא מניבה תוצאות ושיש להתגבר על תחושות הבטן. מילון שלם של מושגים ומונחים נגזר מהתפיסה הזאת. נתבונן בכמה מהם. "הסלמה", למשל. הרעיון שמסתתר מאחורי המונח הוא שצעדים הננקטים כנגד האויב רק יעצימו את רמת חוסר השקט האזורי. ה"תגובה" היא מונח קרוב לקודם. יש כעין ניצול ציני ולא במקום של המאמר המפורסם של חז"ל, הקובע : "איזהו גיבור. הכובש את יצרו". מוציאים מהקשרו ערך הבא לחזק את האחווה ואת האחדות בתוך עם ישראל ומעתיקים אותו לתוך הקשר לגמרי לא שייך, בכעין פעולת "העתק-הדבק", לעמידה שישראל אמור לגלות כלפי אויב המבקש לכלותו. דבר דומה עושים בעניין "לא תיקום", המנותק מההמשך : "את בני עמך".

ישנם עוד הרבה מושגים שפותחו, נוסחו ונוצלו על מנת לגרור את בני השיח השפויים לעמדה רופפת של התגוננות. פעם הרבו מאוד להשתמש במונח העילאי : "שלום". את הפירוש הגדירו אנשי השמאל הרעיוני, במובן העולה בקנה מידה אחד עם הסלידה מה"הסלמה-אלימות-תגובה". ה"שלום" הינו השלמה עם נוכחות מסיבית של אויבים בארצנו. אז נשאלו השפויים אם הם בעד או נגד שלום. מחזיקי המיקרופונים המשמיעים או משתיקים קולות בהתאם לתפיסה חד גונית ידועה, לא נתנו במה למי שרצה לטעון ששלום יגיע כפועל יוצא מסילוק האויב. וכשהושמעו במתכוון טענות כמו "אין ערבים, אין פיגועים", הדבר נעשה על מנת לשטוף אותן בגינויים חריפים ובהאשמה של "גזענות". מי שלא משלים עם המציאות בה המון מוסלמי מסכן את היהודים הוא גזען. כאן כדאי לשים לב למשקל נגד הקובע שערבי הטובח ביהודים הוא לא גזען, אלא "לאומני", במשמעות שהלאום שלו מדוכא על ידי היהודים, ואז יש "להבין" את "תסכולו", כך שהאשמה בכל מקרה חוזרת אל היהודי.

ובאיזה לאום מדובר, שהרי מדינת ישראל מוקפת מחוץ ומפנים באומה ערבית מוסלמית ענקית המבקשת להשמיד אותה? גם על זה חשבו, אל דאגה : הלאום קובע שהם "פלסטינאים". אבל היהודי הוא הרי הפלשתינאי שחזר לארצו אחרי גלות כה מרה וארוכה? לא ולא ! עכשיו הפלשתינאי החדש והאמיתי הוא ערבי מוסלמי, כפי שבעבר לא כל כך רחוק, קובעי ניסוחים קבעו ש"ישראל האמיתי" זה הנוצרים. והיהודי? הוא "מתנחל", אך לא במובן שהתורה צוותה אותו כבר לפני אלפי שנים: "וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ"", אלא במובן של נטע זר הפולש כחייזר אל תוך עולם לא לו.

ומה קורה כשמכנים את יושבי ההר בכינוי הלא מחמיא של "מתנחלים"? אז כאן יש לתת את הדעת שאם כבר מדברים במתנחל, אז אין הכוונה שהוא פלש מאזור תל אביב, כי גם תל אביב היא התנחלות, מבחינת מייצרי המונחים. ופשוט שכשמי שחי בישראל "מודה" שהיהודים הם "מתנחלים" ביהודה ובחברון, מודה בקל וחומר שיהודי תל אביב הם מתנחלים ; עובדה שהיהודים "טוענים" שיש להם היסטוריה ארוכה הקושרת אותם בכל הציר המתחיל בצפון בשכם ומסתיים בדרום בבאר שבע, מה שאין כן לגבי תל אביב, בה הפרטים בתולדות עם ישראל יותר דלים. ואין בדברים אלה הבעת דעה אלא קביעה בשטח : מאז ההכרה בארגוני המחבלים, מאז הנכונות לסגת מחלקים מהארץ ובעיקר מאז ה"התנתקות" מעזה, ורק מאז, נשאלת השאלה בכל דיון בקרב הגויים : "האם יש לגיטימציה לקיום מדינת ישראל ?" "האם יש למדינת ישראל זכות לחיות?" כאילו מדינת ישראל אינה דבר בר קיימא, וכאילו יש שיח שצריך לקבוע האם יש להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל או לא.

וכשאנחנו מתבוננים ב"מילון החדש", עלינו להבין מייד שהמושג שהתחדש לפני כמה עשורים הוא המסוכן ביותר : והוא הקריאה לחלק מהאומה הערבית המבקשת את רעתנו בשם " פלשתינאיים", כאמור. יש בכך בעיה של "לא נודע בארצו". אם משה נאשם בכך רק אחרי שהוא לא הכחיש את דברי בנות יתרו שהגדירו אותו כאיש מצרי, ועוד כשהוא המתין בחוץ על פי הפשט, אז מובן שמי שבתוכנו מייחס את ארץ ישראל למישהו שהוא לא מעם ישראל, גם הוא ייחשב כלא נודע בארצו. משה נחשב כאומר : "אני לא שייך לארץ ישראל", ומי שקורא לזר ארצישראלי בוא כאומר : "ארץ ישראל לא שייכת לי". כי המשמעות של פלשתינאי היא : ארצישראלי בלע"ז. ומי שבציבור המוקיר את ארצנו ישאל : "אז איך אתה רוצה שנקרא להם?" למעשה מודה בהצלחתם של קובעי המונחים, ועליו לעשות עבודה נגדית שתעצב מונחים המדברים בעד עצמם ובעדנו.

נחזור לנושא של ה"חפים מפשע" להשלכותיו, וכן ל"זבנג וגמרנו". ההבחנה בעת מלחמה בין טרוריסטים למשפחותיהם, יש בה בחינה של רחמנות על אכזרים המסכנת את הרחמנים. ישנם כיום פצצות שחודרות עמוק לתוך הקרקע ובעלות יכולת לכלות ערים שלמות של מנהרות תופת תת-קרקעיות הכוללות אלפי משגרי טילים המכוונים לעבר האוכלוסייה היהודית בישראל, תוך חיפוש מטרות רכות כגון בתי ספר וגני ילדים. וכשמנגד בישראל מרחמים על ה"חפים ופשע", אז חייבים בסופו של דבר לסכן את חיילינו ולהסכים בכך שילדי ישראל יתייתמו ונשות ישראל תתאלמנה. יוצא מזה שבעיני קברניטי המדינה, אוכלוסיית האויב חפה מפשע יותר מחיילינו, חיילינו שהיו ילדים לפני תשע שנים, כשהממשלה והכנסת החליטו על ה"הינתקות". הגם שהאוכלוסייה העוינת המכונה "חפה מפשע", כוללת את כל התשתית האנושית ששונאת את ישראל ושממנה ובתוכה המחבלים מתקיימים, כשאלה האחרונים יונקים מלידה את חלב האיסלם, כמאמרה של אם אחד רוצחי נערינו שעדיין לא נלכד. אבל הדואגים ל"חפים מפשע" בצורה הקיצונית והברורה ביותר דואגים למען האמת לפושעים בפועל : כי גם ה"סיכול הממוקד", הנועד לחוס על ה"חפים", מעורר בלבם רחשי זעם עד כדי שליפת המושג הרצחני "פושעי מלחמה" המופנה באצבע מאשימה דווקא אל מדינת ישראל. .

פעם חסו מנסחי המונחים על העוני כביכול שמניע את הרוצחים, אז הם הרבו לדבר על הטילים ה"מאולתרים". מיסכנים, אין להם תעשייה שתתן להם אפשרות להשתמש בתחמושת ובנשק "כמו שצריך". אילו היו עשירים, הם בטח לא ניו מחפשים מלחמה. והנה היום נשכח המושג ה"מאולתר", כאשר אויבינו מחזיקים באלפי טילים מהסוגים החדישים והיקרים ביותר בעולם, ובציוד המאפשר להם לכרות מנהרות אינספור רק כדי לרעות לנו. והנה באה ההוכחה שאויב, גם כשהוא הופך לעשיר, ממשיך לשנוא ויכולת הנזק שלו רק מתעצמת. שורש הבעיה הוא שמרוב גלותיות, רוצים להסביר ששונאי ישראל אינם אחראים לשנאתם אלא שעל היהודי לפשפש במעשיו ולחפש את הסיבה לשינאה זו אצלו. אבל אין זה מפריע למנסחים. הם לא ישנו את כיוון התפיסה שלהם. הם פשוט ימחקו את המונחים ההופכים לבעייתיים. מוחקים את המילה "מאולתר" מהרגע שמגלים שהשנאה לא נובעת מאיזשהו עוני האשמת ישראל, כפי ש"תהליך השלום", אחרי שנודע שהוא רק זורה הרס והרג, נהפך ל"תהליך מדיני" מבלי שאף אחד לא שם לב, ובלי שיעשו חשבון נפש ויודו : "פשענו, טעינו, הטעינו אחרים, גרמנו להרג ואבדון". רק משנים פה ושם מושג וממשיכים הלאה.

אבל הבה נסכים כעת עם מנסחי המילון אודות אחת האמירות שלהם. נקבל כאמור את רעיון ה"אין זבנג וגמרנו". אבל במקום להסיק מזה שאין להכות כלל באויב, נסיק שיש להכות באויב עד אשר נשרש אותו מהיסוד. אי אפשר להכות בו וללכת הביתה כאילו גמרנו את העבודה מולו. המציאות מוכיחה לנו כמה הדברים נכונים. היציאה מגוש קטיף גרמה עד כה לשלום מלחמות : עמוד ענן, עופרת יצוקה והנוכחית, צוק איתן. בתום כל מלחמה משיגים שקט זמני בלבד, וחייבים להשיב מלחמה שוב ושוב, כי אי אפשר לחכות שמטחי הטילים יופסקו כאילו מדובר בגשם עובר. אומרים כל פעם שמטרת המבצע היא לכתת את ראשי ארגון המחבלים ובכך להרתיע את הזרים המחזיקים בעזה מלהפגיז בעתיד את מדינתנו. אלא שבפועל הדבר נעשה מסוכן יותר מפעם לפעם. בפעם הראשונה הגיעו הטילים לאשדוד ובאר שבע, בשנייה בקושי לירושלים ולתל-אביב, והפעם עד לחיפה, כשההפגזות על תל-אביב הפכו לשגרה, וגמרו גם לביטול המון טיסות של תיירים לשיראל, עם כל ההפסד המשתמע מכך. בקיצור אפשר לקבוע שהמלחמה התעצמה לפני תשע שנים ושהיא נמשכת מאז, כפי שמסכמים בעלי עסקים בדרום, וכפי שבקצב הזה יעידו בהמשך גם בתל אביב. ואם נסתכל רחוק יותר, המלחמה החלה ביישום הסכמי עזה ויריחו תחילה, לפני כעשרים שנה. המנסחים קראו למלחמה שלום.

לא צריך לשאול לוכד נחשים מה הוא עושה כשמקפיצים אותו לטפל בקן רוחש. האם הוא הורג רק את הגדולים ביותר ? הוא ודאי יענה : "אין זבנג וגמרנו!" הוא יסביר שיש לנקות את השטח עד שלא יישאר אפילו נחש אחד בודד. ואם לא? אז יקראו לו לעוד הרבה מבצעים שכל אחד מהם יהיה מסובך ומורכב מקודמו. ובמקום הנחשים הוא ייעץ לנו לשים קיפודים, כי אם השטח יהיה ריק, זה רק שאלה של זמן מתי יחזרו הנחשים. וכן בנמשל, יש לתפוס את השטח ולייהד אותו, ולהדוף ולסלק את הנוכחות העוינת, בלי פחד. וכשלא כל ספר יתקוממו ויאיימו מנסחי המילון בהאשמות של "גזענות", יש להשיב להם שאין יותר גזעני מהטיהור האתני שבוצע כנגד היהודים שהפריחו במשך שלוש דורות את גוש קטיף. רק מודה ועוזב ירוחם, רק אחרי הודאה בפשעי "עזה ויריחו תחילה" "הסכמי אוסלו" וה"התנתקות", יבוא השלום הלא שקרי.

ולאלה שיומרו : "אבל היו רק כעשרת אלפי יהודים כנגד מיליוני ערבים", יש לומר שגם אם היה יהודי אחד כנגד מיליארד ערבים, היה צריך לפנות את המיליארד ולא לגעת בשערה אחת של היהודי האחד. גירשתם את היהודים כי היה רוב של ערבים, ועכשיו דעת הקהל העולמית דורשת לגמור את העבודה ולגרש שש מיליון יהודים כי יש באזור שלוש מאות וחמישים אלף מוסלמים. רק אחרי שיתוקן המעוות – מבחינת "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן – אז ממילא , כשתשדרו לעולם כולו שאין כאן עניין של כמות אלא של איכות, של עקרונות ושל בעלות, של מי הוא הפלשתינאי האמיתי, אז ישכון בארץ השלום, שהוא לא לחינם אחד השמות של הקב"ה. להכיר ש"תהליך השלום" היה תהליך של הרס ומלחמה, ושנצטווינו לא במקרה בפרשת השבוע לרשת את הארץ ולהתנחל בה, שמא יהפכו האובים "לצינים בצידכם" : "אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעינכם ולצנינים בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". למען נשב עלייה לבטח, וכשם שאנחנו מקפידים על הלכות שבת וכשרות, כן נקפיד על הלכות ההתיישבות וביטוי הבעלות על הארץ שעיני ה' בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ומדהים עד כמה פרשת השבוע מדברת אלינו בהווה.

אין לסמוך על הנס, אבל אנו זקוקים להרבה תפילה ולהרבה ניסים, בהנהגה הארצית שיש לנו...

יהושע סולטן

Partager cet article

Repost 0
vu-sous-cet-angle Yéochoua Sultan
commenter cet article

commentaires